שורשיה של שילה מזרחי(34) נטועים במסורת, משפחתה חזרה בתשובה בעוד היא ילדה ועל כן היא למדה באולפנה ואימצה יחד איתם אורך חיים דתי עד יום זה. אלא שזה לא עמד בדרכה להפוך את האומנות שהיא כל כך אוהבת למקצוע, שילת בעלת תואר ראשון בעיצוב גרפי וחינוך, ובימים אלו מטפחת סטודיו לצילום בדרום תל אביב:"הבחירה בתואר עיצובי היה לשם עיצוב גרפי בתחילה, אך המרצים הבצירו בי שאני צלמת אופנה, וכשטעמתי את זה לראשונה הבנתי ישר שזה המקצוע שלי".
ספרי לי על המקצוע?
"אני מצלמת מותגי אופנה, קמפיינים מגזינים, קטלוגים בארץ וגם בחו"ל. כמו סטודיו פשה, ארבל אבישג, מעצבי
שמלות כלה, וביוטי".
מאחר ואת צלמת דתיה יש לך קווים אדומים בעבודה?
"כן, אני לא מצלמת עירום או הלבשה תחתונה או פרובוקציה, זה מתוך כבוד לדת והאמונה האישית שלי".
מה את רואה דרך עדשת המצלמה ?
"קומפוזציות, הכול אצלי בחיתוכים, ובעיקר דברים שהייתי רוצה לזכור. אז אם אני רואה סיטואציה ברחוב שמעניינת אותי אני מתעדת ללעצמי. לדוגמא כשטיילתי בסנטרל פארק ביו יורק ומול עיניי ראיתי ילדה רצה לזרעות אביה, מיד הוצאתי את הפלאפון וצילמתי שלא אפספס את החוויה, זה ריגש אותי עד היום התמונה אצלי".
אך את יודעת שהתמונות יצאו כפי שתיכננת?
"כאשר לקוחות מגיעים להצטלם אני לא יודעת איך יעבור יום הצילומים שלהם, אעשה כל שביכולתי ליצר עבורם חוויה טובה. משום שבסופו של דבר הם אלה שהולכים עם התמונות, אין כאן קסם, הם צריכים לאהוב אותן.
לעומת זאת, כשאני מצלמת למגזין, אני בוחרת את הדוגמניות. זה בדיוק כמו ללהק שחקנית בעייני, הן צריכות להפוך בכל יום צילום לדמות אחרת, להבליט פן מסויים באופי בהתאם לקונספט שיצרנו. כאשר נבחרת דוגמנית אני הופכת אותה לדמות הראשית על הסט, מכינה עבורה את המעטפת ואת התפאורה בכדי שתוכל להכנס לדמות".
מה מרגש אותך על הסט?
"יש משהו בחיבור ברגע שאני מדליקה את המצלמה ומכוונת על הדוגמנית נוצר קסם, משהו אינטימי שיוצרת האינטרקציה בין צלם למצולם, גם אם אני לא משתמשת במילים".
מה את אוהבת הכי לצלם ?
"אני אוהבת לצלם כל ממה שמגיע מתחום האסטתיקה, החל מלוקבוקים שאסתטים מאוד ומהפקות אופנה ועד שמלות כלה וביוטי וקוסמטיקה.. בשנתיים האחרונות אני באמת אוהבת את כל העבודות שלי, משום שאני בוחרת אותן לפי מה שאני אוהבת בשונה מבעבר שהייתי מצלמת כל מה שהגיע אלי. היום אני מצלמת רק מה שמתחבר לי ולא לוקחת כל פרוייקט“.
עד כמה עולם צילום האופנה מעוות את המציאות?
”בכללי זה עולם שמאוד לא משקף את המציאות, יש בו המון פייק גלאם. זה משהו שצריך תמיד לקחת בחשבון, לא כל דוגמנית שמחייכת או אמן שמעלה פוסטים פסטורלים הם באמת המציאות שלהם. יש המון ביקורת על להצרות היקפים, אבל אך כמו שאני משתמשת לפעמים בהצרות היקפים אם דוגמנית רזה מדי מגיעה לסט, אני עושה הרחבה בהיקפים בפוטושופ באותה מידה, משום שאני לא רוצה לעודד רזון. אני משתדלת לשמור על עקרונות וערכים מסויימים, לכן אני אתעקש שאותה בחורה לא תגיע יותר לסט צילומים".
אך את יוצרת רלוונטיות ויצירתיות ?
"אני נחשפת להמון השראות ברחבי העולם והרשת, נוברת במגזינים ישנים ומחפשת אחר דברים שמתחשק לי לצלם בעצמי".
מה היה רגעי השיא שלך ?
"כל הצלחה קטנה במקצוע היא רגע שיא מבחינתי. כל פרוייקט מביא איתו משהו חדש. צילמתי את צילומי האלבום של נרקיס, וגם עם קרן פלס יצא לי לעבוד. צילומים עם פנים מעניינות כמו עדן פינס, אן זיוי, נטע ברזני או לקבל מייל ממגזין גלאמור שההפקה שלי התקבלה. הכל מהווה רגע שיא בעייני".
מה קורה בתעשיית האופנה בישראל ?
"התעשייה בארץ מאוד קטנה ולכן קשה להשתלב בענף, זה דורש התמדה ועקשנות. למעשה עשרה אחוזים לא שורדים במקצוע הזה, אני צלמת מזה שמונה שנים ואני יכולה להעיד שזו עבודה לא פשוטה. התעשייה מורכבת בעיקר מגברים, יש מעט מאוד צלמות, שבסופו של דבר מתאימות עצמן לעולם של גברים ועדיין מנסות להביא את טביעת יד שלהן".
יש לך טיפ לצלם המתחיל?
"לא לוותר, להתמיד ולהראות נחישות. הכל תלוי בהתמדה, צריך לחלום בענק בלילה ולהגשים כמה שיותר ביום".
מה הצעד הבא שלך?
"אני רוצה לצלם למגזינים גדולים בחו"ל, לעבוד על קו התפר בין ישראל לעוד כמה מדינות. וגם למצוא זוגיות״.
את מי היית רוצה לצלם ?
״הייתי שמחה לצלם את עידן עמדי, ריטה, וגל לגדות“.
הוספת תגובה