תחושות התעלות ואושר ליוו אותי כאשר הסתובבתי בין חדרי הפקולטה לאמנויות, אשר בכל אחד מהיצירות ניתן להבחין בעשייה אמנותית גבוהה עשירה בפאתוס ומלאה בעומק. אוצרת התערוכה אמנית מיכל בראור לצד מנהל בית הספר יאיר ברק מסבירים במסירות נפש את הרעיון העומד מאחורי כל יצירה.הפרוייקטים של הבוגרים מעלים שיח על חשיבות ומקומו של המעצב בחברה הפוסט טראומטית של שנת 2022.
"התפראות"
עבודת הקולאז' של יעלה ג'צוב "התפראות" פרושה בין שלושה קירות ירוקים. זוהי עבודת קולאז' מרהיבת צבעים המורכבת מתוך תצלומי משפחה וחברים, עיתונים ותמונות אינטרנט אשר ג'צוב הדביקה אותם ויצרה מהם תמונת נוף פנורמית ענקית מדהימה ביופיה שאי אפשר לא להשתהות מולה. יצירתה אקזוטית של ג'צוב עוסקת בשאלות פוליטיות וחברתיות של מהו מקום מפלט ומסתור, של גן עדן אל מול השאלה הפוליטית איך אנחנו מייצגים טבע. ג'צוב מדמה טבע אקזוטי חדש ולא מציאותי, נטול בע"ח, הנראה כאילו צף באוויר, ריק וחסר איזון. בפעולתה זו היא יוצרת מרחב שמור אך גם בלתי אפשרי ובכך מעבירה מסר על יד האדם המכחיד את הטבע.
"על קצות האצבעות"
משם המשכתי, לתוך חדר חשוך שבו מוקרן וידאו אשר ריגש אותי היצירה. וידאו זה מציג בחורה צעירה הנועלת נעלי בלט בעוד היא מטופפת על קצות אצבעותיה על אדמה יבשה וצועדת ומועדת בכל פעם מחדש. שם היצירה "על קצות האצבעות" ושמה של היוצרת הוא נטע וגנר דודי. וגנר מגשימה את חלומה לפגוש את הילדה שהייתה ולהנציח את העבר. היא מטביעה באדמה את קצות אצבעותיה ומחברת בין זיכרון של ילדה הנוהגת לרקוד בלט לבין הווייתה כאמנית בוגרת כיום.
"אוסטאובלסט"
עבודה נוספת העוסקת בחיבור היא של ליאור כץ "אוסטאובלסט" המנסה לחבר בין הגוף לבין הנפש אשר מתרחקים זה מזו. כץ חוקרת את מצבי הקצה שלה בעקבות מצב רגשי המתבטא באיבוד עשתונות ובחוסר שליטה. מול כניסה לחלל גדול ניצב קיר שחור שלרגליו רצפה לבנה ועליהם מוצבים בקומפוזיציה מוקפדת חלקי עצמות של חיה. בקיר הפנימי מוצבים ארבעה מסכים שדרכם ניתן לצפות בכץ מסובבת הולה הופ על צווארה. בחלל הפנימי האחורי מוקרנת עבודת וידאו נוספת המציגה ארבעה חלקי גוף נטולי קשר ביניהם. תאורת ההקרנה חושפת בפני חלל המבקרים מיצב יוצא מן הכלל של עמוד שדרה תלוי באוויר. העצמות וחלקי הגוף מנותקים זו מזה אך עדיין ניצבים בחלל אחד אשר מושמעת בו עבודת סאונד, פעולה היוצרת חיבור בין כל חללי התצוגה של ג'צוב.
"בטן רכב לא רגישה"
במרכזה של עבודה נוספת בשם "בטן רכה לא רגישה" של היוצרת ירדן טסה מוסבר במפורשות שכניסתו אליה מותנית בהסרת נעלים. הסיבה לכך, היא הדפסה של צילום עור בטן מקומט הפרושה על גבי הרצפה המדמה לחלל להראות כמקדש, פעולה המחזקת את תחושת האהבה והכבוד אשר טסה רוחשת כלפי אותה דמות שלה שייכת אותה בטן. דימוי זה הוא עורו של אביה העובר טלטלות רפואיות בעקבות חוליו. האופן המקומט בו מוצגת הדפסה זו תורמת לתנועתיות ולתחושת הזמן הבר חלוף. במרכז החדר ניצבת אבן קרנליאן הקרויה בשם "עקיק" בשפה הערבית ומזוהה עם תימן. לפי הרמב"ם לאבן העקיק יש סגולות ריפוי הודות לכך, טסה בחרה בה בכדי להגן עליה ועל אביה ושתשמור שלא ייפרדו לעולם. מאחורי האבן מוצג צילום בו מוצג אביה של טסה חשוף חזה כאשר יותר מחציו של נייר הצילום נשאר אף הוא חשוף ותלוש מן הקיר כמצבו של אביה. קהל המבקרים מוזמן לעלות בגופו על הדפסת צילום בטן האב אשר בטנו "לא רגישה" כאמור בכותרת, סיטואציה שאכן מכה ברגשות בבטן.
"עוד יום, כל יום"
בהמשך סיורי בתערוכה משכה את תשומת ליבי עבודתה של מיי לייטנר בשם "עוד יום, כל יום". לייטנר עוסקת בשאלה כיצד לשמר ריגושים בחיי נישואין. היא מציירת בווירטואוזיות על גבי קנבס גדול את עצמה ואת בן זוגה ביום נישואיהם הנושא עימו התרגשות גדולה של פעם בחיים. יחד עם זאת, לייטנר מציגה פרטים בנאליים ושגרתיים מחיי היום יום כמו חלקי מרצפות נקיות וקמטי מצעים. דימוי של מיטה מסודרת למחצה גורמת לצופים לתהות על קנקנם של אופי יחסי בני הזוג.
ממליצה בחום ללכת לראות את תערוכת הגמר בסמינר הקיבוצים ולהתעמק בכל אחת מן העבודות הרבות בחללים.
פירוט האוצרים והמנחים:
- התפראות- יעלה גצוב, מנחה:נטע ליבר שפר
- על קצות האצבעות- נטע וגנר דודי, מנחה: יעל אפרתי
- אוסטאובלסט- ליאור כץ, מנחים: דוד דניאל ומיכל בראור
- בטן רכה- ירדן טסה, מנחה: ליאור גריידי
- הפקולטה לאומנויות סמינר הקיבוצים: רחוב אחד העם 9, תל אביב,( הכניסה מרחוב השחר 5).
שעות פתיחת התערוכה:
א'-ה'- 15:00-21:00
שישי- 10:00-15:00
מאת: אלינור וולנרמן אמנית וצלמת
הוספת תגובה