עמוד הבית » רותי מרשנסקי, מרצה על נשים שהטביעו חותם

רותי מרשנסקי, מרצה על נשים שהטביעו חותם

רות מרשנסקי צילום אורי מרשנסקי
"נשים מתעניינות בסיפוריהן של נשים שיש בהן העצמה. נשים שמחות לשמוע על נשים שלא וויתרו, שנאבקו והשיגו, נשים ששברו מוסכמות בחברה בה חיו".

ספרי קצת על עצמך ?

אני באה ממשפחה ירושלמית צנועה, עם הורים אוהבים ומעודדים שאפשרו לכל אחד מילדיהם להתפתח לכיוון שרצה. כילדה חלמתי להיות מורה וזה מה שעשיתי במשך 35 שנות קריירה חינוכית, בה הייתי מורה, מנהלת ועסקתי בהכשרת מנהלים חדשים. כשפרשתי היה לי ברור שאצא ללימודים נוספים ולקריירה שנייה ובחרתי לעסוק בהנחיית קבוצות ובתיעוד סיפורי חיים כמתעדת בפרויקטים שונים וכמכשירה מתעדים.

הבנתי שאת מרצה על נשים. למה רק נשים?

נכון, אני מרצה בעיקר על נשים זה בדיוק מה שמעניין אותי. מעניינות אותי במיוחד נשים יהודיות שהיו מהפכניות, נשים ששברו את תקרת הזכוכית, נשים חלוצות, נשים שהשיגו הישגים במדע ובאומנות, בקיצור – נשים שהטביעו חותם.

איך הגעת לזה?

הפרויקט הראשון בו עסקתי תיעד סיפורי חיים יש ילדים ששרדו בתקופת השואה. סיפור שחזר ונשנה אצל רבים היה סיפור העמידה של האימהות. המשפט: "אם לא אמי, לא הייתי שורד" חזר על עצמו פעמים רבות. שאלתי את עצמי: מה היה בהן בנשים, באימהות?

ובאמת מה לדעתך יש בהן בנשים?

מצאתי בנשים מסירות אין קץ למשפחתן, יכולת לתמרן בזמנים קשים, אומץ, תושיה, אהבה והכלה.

מה נשים מחפשות בעצם בהרצאות שאת מעבירה?

אני חושבת שנשים מתעניינות בסיפוריהן של נשים שיש בהן העצמה. נשים שמחות לשמוע על נשים שלא וויתרו, שנאבקו והשיגו, נשים ששברו מוסכמות בחברה בה חיו.

מהיכן ההשראה שלך?

כל דמות שאני חוקרת אודותיה היא השראה עבורי. הלנה רובינשטיין התחילה קרירה מקצועית כשהייתה בת מעל ל-30 ובנתה עסק חובק עולם. הנרייטה סאלד הגיעה לארץ בגיל 60 ופעילותה האדירה ניכרת עד היום. זה לימד אותי שלעולם לא מאוחר מדי.

איך את נותנת ביטוי לכך?

אני מקדישה לכל אישה הרצאה ולפעמים אפילו שתיים. מספרת סיפור הבנוי כסרט עם מצגת עשירה, ראיונות וקטעי וידאו, במידה שיש.

האם קיבלת ביקורת שלילית ?

למזלי, לא קבלתי ביקורת שלילית. יש מקרים רבים בהם אנשים מוסיפים מידע ועל כך אני מודה להם ומשלבת בהרצאות החוזרות.

מה התשוקה שלך בכל העשייה הזו?

התשוקה שלי היא להביא כמה שיותר מידע על נשים שראויות שידעו עליהן. יש נשים שלא מוכרות כי אין להן לובי שדואג להביא את סיפורן לידיעת הציבור. אחת כזאת היא אישה מרשימה שנפטרה לפני עשור, בגיל צעיר ושמה ישראלה נבו. ישראלה הייתה עובדת סוציאלית שהגתה ותכננה לפרטי פרטים את הכפר השיקומי בנגב "נחלת ערן". חשוב לי שהקהל יכיר אותה.

 מה הדבר שאת הכי גאה בו היום?

בתחום עבודתי אני שמחה שיש לי מאגר הרצאות ובו יותר מחמישים נושאים. למדתי לעשות הכול בכוחות עצמי: לחקור, לראיין, לתעד, לבנות ולעצב מצגות ולעצב את הפרסומים. כמו כל אמא וסבתא אני גאה במשפחה שלי, בשלושה ילדי ובני זוגם ובתשעה נכדי המקסימים.

כיצד את מתמודדת עם הקורונה?

הקורונה הייתה בשבילי עוד תחנה של התפתחות. בסוף מרץ 2020 התחלתי להרצות בזום ולמעשה עבודתי הושבתה למשך חודש בלבד. מצאתי בזום כלי נפלא לקשר עם הקהל והיום אני מרצה עבור ארגונים וקבוצות פרטיות, מנחה סדנאות ומרצה גם בערוץ פרטי שלי הנקרא "שיחות זום עם רותי".

מה דעתך על התעשיה שאת עובדת בה כיום?

אני חושבת שתחום ההרצאות אונליין 'עלה כיתה' בתקופת הקורונה ואנשים ימשיכו לצרוך אותו גם לאחר שישובו למועדונים החברתיים ולכנסים. הרצאות אונליין הן פתרון טוב כאשר לא ניתן לצאת מהבית.

מה החלום שלך לעוד 5 שנים?

החלום שלי להגדיל את מגוון הרצאותי, להשתכלל בשימוש בטכנולוגיות ולהיות מנטורית של מרצים ומרצות בראשית דרכם/ן.