האוצרת דריה קאופמן:
אוצרת התערוכה, דריה קאופמן, מספרת: " "אהבה נזילה" עוסקת בשאלה על השתנות האהבה בה אנו חיים ב – 2021. מערכות היחסים קיבלו תפנית בתקופה זו, יש לנו יותר קפיטליזם ואינדיווידואליזם. אנו חושבים יותר על עצמנו וטווח הערכים שלנו קצר. יש יותר ניכור חברתי. בעבר חיינו בתוך קהילה ומשפחה, בעלת סולידריות גבוהה ויציבות". ממשיכה קאופמן לספר על תהליך היווצרות התערוכה: "פניתי לקבוצת אומנים הטרוגנית, שבה יש יוצרים מכל הקשת המרכיבה את החברה הישראלית: עולים מרוסיה וארצות אחרות, צברים, חרדים, חילוניים, פלסטינים, גברים ונשים, מבוגרים יותר ואף נער בן 18! כולם יוצרים שביצירתם מבקשים להמחיש שהקרקע נשמטת מתחתינו".
תערוכת "אהבה נזילה":
בסקירה קצרה זו בחרתי להציג על קצה המזלג מדגם קטן מבין היוצרים, את השאר פשוט כדאי לבוא ולהתרשם באופן מלא בעצמכם.
מריה סלאח מחאמיד – אומנית מאום אל פחם, אמא לתינוק, מסבירה על יצירת האומנות בקנבס ופחם "מות הבן". אומנות הנוגעת במהות החיים, תינוק שמגיח לאויר העולם, מיד מצמידים לו צמיד הנושא את מספר תעודת הזהות שלו, מתחיל מרגע זה את החיים לתוך הסביבה בה נולד". בעבודה ניתן לראות ידה של האם אוחזת את יד התינוק בידה ומנסה למנוע ממנו להתרחק אל המוות. לדבריה את עבודתה היא פרסה על הרצפה, עלתה עם הרגליים והידיים על הקנבס, ציירה בפחם, המעביר את תחושת המוות. היא דאגה להשאיר את עקבות רגליה ביצירתה. היא מסבירה: "אין לנו לאן ללכת, זה המקום שלנו".
ינון גל און – בן 18, עוסק ביצירות אומנות במים. הוא מצלם מתחת למים ויוצר השתקפות ללא עריכה. לדבריו: "אמי ואני בחרנו פרחים בצבעי אדום בוהק וירוק עם נגיעות סגול עז. ההשתקפות הוא סממן של מוות. "יש לי דילסקציה והשקט מתחת למים יוצר עבורי רוגע. אנחנו חיים בעולם של טכנולוגיה מהירה, רשתות חברתיות ועוד. כאן ועכשיו וביצירה, אני ממחיש את השקט החסר".
בנוסף, יצר ינון סרטון וידאו שהוקרן במקביל, וכלל את כל יצירתו המושלמת. הסרטון הוקרן על מסך ענק ברחבה הפנימית של המרכז. ישבתי על הכיסא עם כוס יין, התרחבתי בניחותא ונכנסתי לעומק מימדי היצירה המופלאה, בניגון ייחודי, שגרם לי להתפעמות הלב.
ביאנקה ספריינס – ביצירתה, מגלמת את היציב והרופף ע"י שמיכות שנשזרו ממאות פיסות נייר. השמיכה משמשת כמטאפורה על מערכת יחסים יציבה המעניקה את תחושת הביטחון מחד גיסא אך מאידך גיסא, העבודה עדינה כל כך ושברירית, שאין ודאות שהיא אכן מעניקה ביטחון.
סימוני רוטשטיין – במיצב "מגדלי עננים", ממחיש את ההתמוססות של המוסדות החברתיים. סימוני מספרת: "המגדלים מייצגים כוח ושליטה. התמונות של האופק צולמו בזמן הסגר הראשון. המיצג משקף את הלך רוח הפנימי של האדם".
אמנים נוספים המציגים בתערוכה:
מורג'אן אבו- דיבה, נדב בכר, אורלי ברנח, יונתן הירשפלד, דנה מרכוס, לנה רבנקו וגורו טורסן. בצאתי מהתערוכה, השאלות מתחילות להתעורר על קיומנו בעולם שייצרנו, במו ידינו. האם ניתן לתקן?
בכתובת המוזיאון ברחוב וינגייט 168 הרצליה, תפגשו את היצירות, את השאלות ואולי גם כמה תשובות מעניינות.
הוספת תגובה