לשם כך נפגשתי עם אושרת גני גונן, ראשת המועצה האזורית דרום השרון בשמונה השנים האחרונות. אושרת נשואה לדרור ואם לארבעה ילדים, נולדה וגדלה במושב שבו היא מתגוררת היום. מאחוריה יותר משלושה עשורים של עשייה ציבורית ומוניציפלית, שבמהלכם כיהנה גם כמנכ”לית עיריית כפר סבא. לאחרונה הצטרפה לרשימת “ישר” בראשות גדי אייזנקוט.
האם לדעתך לראות את הטוב זו תכונה, מיומנות או בחירה?
“אני חושבת שזה עניין של בחירה. עבור חלק מהאנשים זה אינטואיטיבי, כמעט טמפרמנט מולד, וקל להם יותר באופן טבעי לראות את הטוב. עבור אחרים זה קשה יותר, ולכן הם צריכים לעבוד יותר על המיומנות הזאת ולתרגל אותה. בכל מקרה, בעיניי זו גם מיומנות נרכשת שאפשר לפתח וללמד. למעשה לא רק אפשר, צריך ללמד את זה.”
“טוב זה שאתה חבר טוב, ושיש לך חברים טובים שרואים אותך. כשעצוב לך הם איתך, וכששמח לך אתם שמחים ביחד. שיש לך עם מי לחלוק את השמחה או את העצב”.
איך את מתחברת לטוב במציאות המורכבת של התקופה האחרונה?
“דווקא בשנים הקשות האלה הטוב היה מאוד בולט. ראינו כאן עם חזק, גם שהממשלה לא נתנה תמיד מענה. ראינו אנשים שלא נמצאים בהכרח בעמדות פורמליות, אבל נרתמים לעזור למי שצריך עזרה בתקופה הכי קשה שידענו כמדינה. ראינו את ההתגייסות למען המילואימניקים, משפחות המפונים, החטופים, והמשפחות השכולות. אני רואה גם משפחות שכולות, שאיבדו את היקר להם מכול, ובתוך הכאב שלהן עוזרות למשפחות אחרות. זה מעגל של טוב, של עזרה ושל שיקום הדדי, וזה מייצר תקווה.”
איפה זה פגש אותך כאושרת?
“זה פגש אותי קודם כול כאן, כראשת מועצה, בתקופה הכי קשה שחווינו. פגשתי את זה מול המשפחות השכולות, מול הפצועים, ומול הקהילה כולה, שיצאה לעזור. מבחינתי, זו הייתה משימת חיי, לתמוך ולעזור, גם כאדם וגם מתוקף תפקידי כראשת מועצה. זו זכות גדולה.”
מה הדבר הטוב שלמדת על עצמך בתקופה הזאת?
“כששחר הבן שלי התגייס להיות לוחם ביהלום, עוד לפני המלחמה, לא ישנתי בלילה רק מהמחשבה שהילד שלי הולך להיות לוחם. לא דמיינתי שיהיו לי הכוחות והחוסן להתמודד עם תקופה כל כך קשה, שבה הוא והחברים שלו לחמו בחזית ואיבדו חברים קרובים מאוד. זה הוציא ממני יכולות שלא חשבתי שיש בי. כשראיתי אנשים שאיבדו הכול, למדתי מהם המון. הם היוו עבורי השראה, כשראיתי אותם ממשיכים לחיות לצד השכול. אז לשאלתך, גיליתי שיש בי חוסן שלא ידעתי שיש בי. והחוסן הזה לא הקהה את הרגישות, החמלה והאמפתיה שלי.”
תוכלי לספר לי על מקרה שבו פגשת טוב יוצא דופן באדם או בקהילה?
“יש הרבה סיפורים כאלה. אני חושבת למשל על ענת נעים שרף, חברה שלנו, שבתוך הכאב הגדול ביותר מצאה את הכוח להנציח את בתה, מאי נעים ז”ל, שנרצחה בנובה. היא עושה טוב באמצעות ארגון אירועי בר מצווה ובת מצווה לילדים ממשפחות מעוטות יכולת, ויוצרת עבורם חוויה מעצימה לכל החיים. כמה טוב וכמה עוצמה היא מגלה בתוך המקום הקשה. בעיניי, זו המשמעות של יצירת משמעות מתוך כאב. אני רואה את זה גם אצל אנשים מבוגרים מאוד, כמו שורדות שואה שממשיכות להתנדב ולעזור לאחרים. אני רואה את לידיה שורדת שואה בת 95, שמגיעה למועדון של שורדי השואה ומתנדבת למען אחרים צעירים ממנה. ואת דייזי בת ה- 91, שמגיעה למועדון הוותיקים ומבשלת לבני 70 במצב סיעודי. אלה אנשים שהטוב והנתינה שלהם שופעים החוצה בדרך יוצאת דופן. בכל גיל, ובכל מצב, זוהי בחירה.”
מה דבר הכי טוב שקרה לך הבוקר?
“למצוא את דרור לצידי ולחבק אותו, לראות שיובל הבן שלי חזר הביתה. להגיע למשרד ולפגוש אנשים, לפגוש את יורם שמספר לי על דברים טובים שעושים במושב ירחיב, וגם לפגוש אותך.”שאלתי על דבר אחד טוב, ואושרת שולפת כמה במהירות. אני מספרת לה שלא מעט אנשים שפגשתי או הדרכתי מתקשים לענות על השאלה הזו, ולוקח להם זמן. אנחנו משוחחות על כך לרגע, ואחר כך אני מבקשת ממנה לשתף בדברים טובים נוספים שקרו לה במהלך השבוע.“היה לי שבוע מאוד אינטנסיבי. פגשתי ראשי רשויות בקו העימות, וראיתי אנשים שמתמודדים עם אתגרים יוצאי דופן כבר הרבה זמן, ובכל זאת מלאים אופטימיות ותקווה. הם הציגו בעיות קשות, אבל גם תוכניות לשיקום הצפון, וזה עשה לי טוב לראות שם מנהיגות מקומית מצמיחה ומלאת תקווה. עשה לי טוב לראות שהמועצה שלנו, צוות העובדים, יודע לעשות את העבודה בצורה נפלאה. אני סומכת עליהם, ואני יודעת שיש למי להעביר את התפקיד ושיש מי שימשיך לעשות את הדברים בצורה טובה. ואני גם ממשיכה לקבל המון הודעות מפרגנות ותומכות על ההחלטה שלי לעבור הלאה, וזה עושה לי טוב לדעת שאנשים נותנים בי אמון.”
מה העוגנים האישיים שעוזרים ליום שלך להיות טוב יותר?
“יש את הרצוי ויש את המצוי. ברצוי הייתי שמחה לצעוד כל יום, לעשות פעילות גופנית, לאכול בריא ולעשות לי הפסקות של אוכל. במצוי אני מסתפקת בהרבה פחות מזה. מקלחת חמה בבוקר זה מה שמתניע לי את היום. לקרוא ספר לפני שאני הולכת לישון ולדבר עם הילדים כל יום, שיחה עם כל ילד. אלה העוגנים שלי. ברצוי הייתי שמחה גם לעשות פילאטיס פעמיים בשבוע.”
מה לדעתך גורם לאנשים לפספס את הטוב ולהתמקד במה שלא טוב?
“יש אנשים שלא טוב להם מבפנים, וזה המיקוד הפנימי שלהם. במצב כזה קשה להם להיות בטוב החוצה. כי אולי קודם כל הם צריכים להיות טובים לעצמם. אדם צריך להיות טוב לעצמו, ואז תהיה לו את היכולת להיות גם טוב לאחרים.”
ואיך היית מסבירה לילד מה זה טוב?
“טוב זה שאתה חבר טוב, ושיש לך חברים טובים שרואים אותך. כשעצוב לך הם איתך, וכששמח לך אתם שמחים ביחד. שיש לך עם מי לחלוק את השמחה או את העצב. טוב זה לעזור למישהו שצריך עזרה. טוב זה לשמוח במה שיש לך: כשאתה מתעורר בבוקר, מקבל נשיקה מההורים, אוכל את ארוחת הבוקר, הולך לבית הספר, נפגש עם החברים ועם המורה שאתה אוהב. טוב זה לשחק כדורגל, טוב זה ללכת לים. טוב זה כל רגע שאתה עושה בו משהו, שאתה מחפש ומוצא בו את ההנאה. טוב זה לתכנן, זה להסתכל גם קדימה, אבל זה גם לראות את הכאן ועכשיו וליהנות ממה שיש לך.”
“פשוט לעשות טוב. לא לחשוב על זה יותר מדי ולא רק לדבר על זה. לעשות טוב למישהו אחר. בעיניי זה הדבר הכי טוב והסיפוק הכי גדול שיש בחיים.”
האם את מאמינה שבעתיד יהיה טוב יותר?
“ברור. בנקודת הזמן שבה אני נמצאת עכשיו, זה לגמרי ברור לי. אני מרגישה שאנחנו בכיוון לעשות טוב יותר. חוץ מזה אנחנו במציאות מאוד עצובה כבר המון זמן, ופשוט חייב שיהיה כאן טוב יותר. אני מאמינה שנגיע לשינוי טוב.”
כשאת אומרת שיהיה כאן טוב יותר למה את מתכוונת?
“שיהיה כאן בטוח, ושלא תהיה כאן מלחמה, זה כבר יהיה יותר טוב. שיהיה פחות שיח חברתי מפלג, שיהיה פחות יקר לגור כאן, שאנשים ירצו לחיות כאן, שיהיה להם טוב יותר ושהם ירגישו שייכים למדינה. שתהיה יותר אחריות הדדית ותחושה של אחווה. ובעיקר, כשייגמרו כל המלחמות האלה.”
מה עוזר לך לקום בבוקר עם רוח של עשייה טובה?
“שאני מלאה כל הזמן בתוכניות. זה מאוד עוזר לי שאני כל הזמן ממוקדת בעשייה. זה מאוד עוזר לי בתחושת ההוויה שלי, כי העשייה שלי מאוד מתחברת אליה.”
איך זה עוזר? יש אנשים שעסוקים בעשייה ועדיין מתקשים לראות את הטוב?
“אצלי העשייה גורמת לאופטימיות. הפרואקטיביות יוצרת תחושה שאני מתקדמת אל הטוב. לשבת חסרת מעש ולקטר על הדברים, מבחינתי, זו נסיגה בתחושת הטוב. העשייה גורמת לי לטוב. הרצון לעשות טוב גם לא מספיק. העשייה, שנובעת מהרצון לשינוי, היא שמובילה לשינוי. היא זו שמובילה לאופטימיות.”
תוכלי לומר לי במהירות עשרה דברים אישים טובים שיש בחייך?
“דרור, הילדים שלי, התפקיד שלי במועצה, שגם הוא אישי מבחינתי, בריאות, בית, אפשרויות כלכליות בסיסיות, ים, טבע, טיולים, שינה טובה, אוכל טעים, חברות, חברים וספר טוב.”
תוכלי לספר על חוויה אישית שבה מישהו עשה לך טוב?
“עומר שלי הוא ילד מאוד רגיש. יש מצבים שבהם אני עמוסה מאוד, והוא תמיד מצליח לעשות את המעשה הטוב הנכון. הוא מרגיע אותי, מוציא אותי מלופים ועוזר לי לראות דברים אחרת.”
יש הרגל ששינה לך את החיים לטובה? וממתי הוא התחיל?
“כן. שסוף השבוע מוקדש למשפחה שלי. זה התחיל מאז שהילדים שלי התגייסו לצבא. קודם זה היה באופן חלקי.”
מה הדבר הטוב שפעם לקחת כמובן מאליו והיום את מעריכה אחרת בזכות התפקיד במועצה?
“את החיים. את מבינה למה אני מתכוונת, שביום אחד הם פשוט יכולים להיגמר.”אני מבינה בדיוק למה היא מתכוונת, ואומרת לה שעל כך נאמר שעלינו לקום בכל בוקר ולומר תודה. אושרת מסכימה, ואני עוברת לשאלת הסיום.
איזו עצה היית נותנת למי שקורא את הכתבה?
“פשוט לעשות טוב. לא לחשוב על זה יותר מדי ולא רק לדבר על זה. לעשות טוב למישהו אחר. בעיניי זה הדבר הכי טוב והסיפוק הכי גדול שיש בחיים.”
בשיחה עם אושרת התחדדה לי ההבנה שטוב יכול להיות הרבה יותר מדרך להסתכל על החיים. הוא יכול להיות גם כוח עצום. דרך שבה מנהיגות פוגשת אנשים, מקשיבה להם, רואה את הכאב שלהם, וממשיכה לפעול גם כשהמציאות קשה. מנקודת מבטי, הטוב איננו רק מחשבה פנימית, אלא תשתית שממנה אדם יוצא אל העולם. הוא מתחיל ביכולת של אדם לזהות את הטוב בתוכו ולהיות טוב לעצמו. ומשם ממשיך ליכולת לראות את הטוב גם באחרים, להושיט יד ולעשות טוב.
כשאדם כזה פוגש משפחה, קהילה, מערכת או תפקיד ציבורי, הטוב כבר לא נשאר עניין אישי. הוא הופך לאחריות, לערבות הדדית ולכוח שמחבר בין אנשים. אני מאמינה שבסופו של דבר, הבחירה של כל אחד ואחת מאיתנו היא עד היכן להרחיב את מעגל הטוב. האם להסתפק במעגל הקרוב והמוכר, או להרחיב את המבט, לראות גם את מי שנמצא מחוצה לו ולבחור לפעול גם למענו.
יש לכם גם סיפור טוב? רוצים להכיר? צרו איתי קשר >>
הוספת תגובה