עמוד הבית » “פרסיליה” – הבימה

“פרסיליה” – הבימה

מחזמר פריסיליה מלכת המדבר, צילום: חנן אסור
זכור לי אירוע בשנות התשעים העליזות ההן, שבהן צפינו במופע שבו, בין היתר, עלו גברברי "בנות פסיה", לשיר. המושג דראגקווינס בקרב הישראלים הממוצעים היה חדש, ולא ממש מוכר, וזכור לי אדם מבוגר שניגש אלי ולחש באזני שהוא לא מבין את זה. וכשבהיתי בו ללא יכולת להבין את כוונתו, הוא סנט ואמר – "יש גבול. אשה צריכה לדעת שבגיל מסויים, היא כבר לא יכולה לעלות ככה על הבמה.."

האירוע הזה, מסמל את ישראל ההיא, של לפני יותר משלושים שנה, והמהלך מרחיק הלכת שעשתה רפובליקת הבננות הישראלית ממעצמת בננות ותפוזים, למעצמה של סובלנית להט”בית.פרסיליה, עלה לאקרנים באמצע שנות התשעים, כסרט רחוק מן המיינסטרים הקולנועי, כסרט אוסטרלי המתרחש בין המדבריות שכוחי האל לערים המנומנמות של היבשת המשונה ההיא, והפך לסרט פולחן של הקהילה. המסע של שתי מלכות דראג וטראנסג’נדר הנוסעים באוטובוס ורוד המתכנה פרסיליה בין עיירות הכורים המיוזעים של היבשת, וגיבור הצריך להכיר את בנו, שמחליט לקבל את אביו כפי שהוא, הוא גם המסע שהעולם המערבי עבר.

צילום: חנן אסור

>>>האם המרדף אחרי הגוף…

היום, כשפרסיליה עולה על במת הבימה, בעקבות המחזמר המצליח שהופק בעקבות הסרט, זה כבר אירוע חגיגה להט”בית וכבר מזמן לא קוריוז. השילוב שבין פורמט ברודווי ולבין סיפור אנושי, הופך את המחזה לאירוע אסקפיסטי.הבימוי של משה קפטן, והמשחק הוירטואוזי של השחקנים, בסטנדרט ברודווי המצריך כישורים מקצועיים מהוקצעים, עושים את שלהם.אבל בסוף, זהו סיפור של עצב גדול, העומד בניגוד משווע לאורות הבמה הנוצצים. סיפור של אלה שנחשבו למצורעי החברה, השעירים לעזאזל, החריגים, השונים, ה”סוטים”, ומאבקם העגום להתקבל כמות שהם, ולהלחם בגורמים שמרניים, שעדיין מתקשים לקבל את הסתירה בין הגבריות השרירית לקפריזיות האולטרה נשית של מי שמציג עצמו כאשה אבל בפנים, הוא עדיין נאבק בעצמו.

יחזקאל לזרוב,צילום: חנן אסור

 

בהפסקה, פגשתי את אחת מן הדיוות של הבימה. היא העירה לי שהכתיבה שלי יבשה. וכששאלתי למה היא מתכוונת, היא אמרה שאני צריך להלל יותר את כשרונה הפורץ של השחקנית. השבתי לה שהיא כנראה צודקת… אני בהחלט יבש, נטול הומור, קפוץ תחת אולי. שתתמודד.. אבל כשאתה מביט במופע דראג כמו זה, אתה מבין שדיוות אמיתיות יש רק בפרסיליה, וכל היתר, הם שחקנים עמלים, רציניים, כבדי ראש. כמו השחקנית מרובת הכשרון ההיא [הנה הללתי אותה], אבל ביני לביני, אם היא באמת רוצה להיות דיווה, היא כנראה צריכה להיות גבר שמשחק אישה. לא בכדי המופע נפתח בהודעה מוקלטת של מי שהייתה הדיווה עד לפרסיליות, גילה אלמגור, בהודעה חצי משועשעת חצי מנומנמת, בכדי להבין עד כמה דיווה, היא כבר מזמן לא דמות רגילה על במה מסורתית.

צילום: חנן אסור

 

בקיצור, אם אתם רוצים לברוח ולראות דיוות, ולא קריקטורות של דיוות, פרסיליה היא המקום. אחלה מופע!

שחקנים: עידו רוזנברג, יחזקאל לזרוב, מיכאל בן דוד

אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות’, כותב ומגיש סדרות הפודקאסט “משפט חוזר” ו”ישראל הראשונה” בתאגיד השידור “כאן”, ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.

הוספת תגובה

הוספת תגובה