הנושאים הנידונים בפרשת ויקהל:
- התחלת בניין המשכן
- הקב”ה ממנה אמנים לבניית המשכן
- התחלת בניין המשכן
בזמן שמשה היה בהר סיני, הקב”ה ציווה אותו על בניית המשכן. ביום הכיפורים ירד משה עם הלוחות השניים ולמחרת קרא לכל בני ישראל להתאסף יחד כדי לשמוע מפיו את דבר השם אליהם. הערב רב שהסיתו את בני ישראל לחטוא בחטא העגל לא הוזמנו.
נשאלת השאלה: מדוע במקום לפרט על מלאכת בניית המשכן מתחיל משה בחשיבות שמירת קדושת השבת?
התשובה: כדי להדגיש לבני ישראל שאמנם מלאכת בניית המשכן היא חשובה מאוד, אך שמירת השבת חשובה ממנה ואין לעשות את מלאכות בניין המשכן בשבת.
פירוש המילה “ויקהל” הוא קיבוץ וכינוס. הקב”ה מצווה את משה רבינו להקהיל את כל היהודים ולצוות אותם על שמירת השבת, ולהזהיר אותם על העונש החמור של חילול שבת.
הקב”ה הקהיל את כל עדת בני ישראל שהרי מצווה יקרה זו לא קשורה בזה שהאדם הוא איש או אישה, כהן, לוי או ישראל אם הוא בא מבית דתי או לא או, אם הוא מדור זה או אחר – שהרי השבת היא אות בין עם ישראל והקב”ה, ולכן כל אחד ואחת מישראל נקהלו ונצטוו לקיים מצווה יקרה ועקרונית זו.
כל ל”ט (39) מלאכות האסורות בשבת נקראות: אב מלאכות, נלמדו מפרשת המשכן (מסכת שבת מ”ט, ב).
נבאר את עיקרי הדברים:
- ויקהל משה. רש”י מבאר שזה היה למחרת יום הכיפורים. דרך ומנהג העולם לפייס איש את חברו בערב יום הכיפורים, אך יש לדאוג שגם למחרת יום הכיפורים, להמשיך ולהתקהל ביחד ולחיות בשלום ובאחווה. וזה הכוונה ויקהל משה “למחרת” יום הכיפורים.
- ששת ימים תעשה מלאכה. חז”ל אומרים, שאם ישראל עושים רצונו של מקום, אז מלאכתם נעשית ע”י אחרים. ולכן כתוב תֵּעָשֶֹה, שמעצמה היא נעשית. שהקב”ה יזמין לו את כל מה שצריך בששת ימי השבוע, ע”י שמירת השבת.
- שבת שבתון. למה כתוב בכפל לשון? להורות שגם אוכל נפש אסור. ובזוהר כתוב, “שבת” בא לומר לאיסור מלאכה, “שבתון” לאיסור דיבור, וכמו שאמרו חז”ל, שבקושי התירו לנחם אבל בשבת. ויש שרמזו עזור לשובתים בשביעי בחריש, לאלו השובתים ביום השביעי “בחריש” היינו בשתיקה, שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך בחול.
- לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. כתוב בספרים הקדושים, שאף על פי שאש של הגיהנום נכבית בשבת, אך מי שמחלל את השבת מדליקים את הגהינום במיוחד בשבילו כדי להענישו, וזה שמזהירה התורה, שלא יגרמו ע”י חילול שבת שיבעירו את אש הגהינום בשבילו. עוד אמרו חכמינו ז”ל, כי חטא חילול שבת, גורם לשריפות חס וחלילה, וזה מה שמרמזת התורה, שלא תגרמו שיבערו אש במושבותיכם, בגלל יום השבת, שמחללים את השבת חס וחלילה. וכמו כן אם נזהרים מלחלל את השבת, זה גורם שלא יהיו שום שריפות בביתנו. עוד מרמזים בספרים הקדושים, שבשבת קודש יש להימנע במיוחד מלהבעיר את אש המחלוקת, שאז בני אדם מצויים בבתי כנסת, ואינם טרודים במלאכתם, והיצר הרע מוצא לו מקום דווקא ביום קדוש כזה להלהיב את האנשים לוויכוחים ומחלוקת חס וחלילה, וזהו שאמרה התורה לא תבערו אש… ביום השבת.
נמשיך בפרשה…
לאחר מכן החל משה לתאר לבני ישראל את המשכן וכיצד יראה במלוא תפארתו, ועל כך שהמשכן יבנה מתרומותיהם שכל אחד יביא מרצונו, ככתוב: ” וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר׃ קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהוָה כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת׃ וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים׃ וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׂטִּים׃ וְשֶׁמֶן לַמָּאוֹר וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים׃ וְאַבְנֵי־שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן׃“.
בני ישראל שמחו על העובדה שחטא העגל נתכפר להם על ידי בניית המשכן שבו הקב”ה ישרה את שכינתו. לבסוף הזמין משה את כל מי שבקיא במלאכות הקשורות לבניין המשכן: “וְכָל־חֲכַם־לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה׃“ וכמובן, שבני ישראל נענו בשמחה: “וַיֵּצְאוּ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה׃“.
כל איש מבני ישראל שהרגיש בליבו שהוא יכול לתרום לעבודת המשכן התייצב, וכן כל אחד הביא תרומה לפי הרגשתו: “וַיָּבֹאוּ כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר־נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת־תְּרוּמַת יְהוָה לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל־עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ׃“.
והנשִאִם הביאו את אבני השהם. למה כתוב הנשיאים בלי האות י’? כתב רש”י, לפי שנתעצלו תחילה נחסרה אות משמם. והטעם שנחסרה דווקא האות י’ מפני שהם פרשו מן הציבור, לכן נחסרה האות י’, שמשמשת לסימן של רבים, ש”נשיא” הוא לשון יחיד ו”נשיאים” הוא לשון רבים, נמצא שהאות י’ מרמזת על רבים, לרמז שהם פרשו מן הרבים. בעת התרומה למשכן, הנשיאים חיכו לראות מה העם יביא ואת היתרה הם תכננו להשלים. הסתבר שהעם הביא את כל מה שהיה צריך, ולהם לא נשאר מה להוסיף. הקב”ה הוריד להם משמיים את אבני השוהם והחושן. הקב”ה הענישם על יד כך שהשמיט את האות י’ מהמילה נשיאים.
הקב”ה ממנה אמנים לבניית המשכן
שאלה: מי נבחר להיות הממונה על בניית המשכן, ומדוע?
“וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן־אוּרִי בֶן־חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה׃ וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל־מְלָאכָה׃ וְלַחְשֹׁב מַחַשָׁבֹת לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת׃ וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל־מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת׃ וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן־אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה־דָן׃ מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת־לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל־מְלֶאכֶת חָרָשׁ ׀ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל־מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת׃“.
התשובה: בצלאל בן אורי בן חור כשהוא רק בן 13 שנה! הסיבה לכך שבצלאל היה הנכד של חור. מי היה חור? כשמשה היה בהר סיני והערב רב דרשו ממנו ליצור להם פסל, חור התנגד בתוקף והוא נרצח על ידם. חור נרצח על קידוש השם, ומי שנרצח על קידוש השם, הקב”ה לא נשאר חייב והוא בחר בנכדו בצלאל לבנות את המשכן שישמש לקידוש השם, מידה כנגד מידה. הקב”ה מילא את בצלאל ברוח אלוקים, בחכמה, בתבונה ודעת. אדם נוסף שסייע לו הוא אהליאב בן אחיסמך שגם אותו מילא הקב”ה בחכמה לעשיית המשכן. סיבה נוספת היא שבצלאל הוא משבט יהודה, בעל חשיבות גבוהה, ואהליאב הוא משבט דן, בעל חשיבות נמוכה יחסית, ועצם העובדה שהקב”ה בחר בשניהם מעידה על כך שבעיני הקב”ה כולם שווים.
משה קרא לבצלאל, לאהליאב ולכל שאר האנשים שהקב”ה מילא אותם חכמה בבניית המשכן לבוא ולהתחיל לבנות את המשכן מכל התרומות שהעלו בני ישראל: “וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל־בְּצַלְאֵל וְאֶל־אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל־אִישׁ חֲכַם־לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה בְּלִבּוֹ כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל־הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ׃“.
בני ישראל תרמו בהתלהבות חומרים לבניין המשכן, עד שהיה צורך לבקש מהם לעצור מאחר שהביאו יותר מן הנחוץ: “וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל־יַעֲשׂוּ־עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא (לשון מניעה) הָעָם מֵהָבִיא׃“.
בהמשך הפרשה מפורטת בניית המשכן וכליו.
מהם המסרים בפרשה?
- “שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה”. מסבירים המפרשים שרק מי שמאמין באמונה שלמה כי הפרנסה מוקצבת לכל אחד מן השמיים – ואינה תלויה בכמות ההשתדלות של האדם – הוא יכול לנוח בשלווה בשבת. לעומת זאת, מי שחושב שההצלחה תלויה בריבוי ההתעסקות במלאכה הוא בוודאי מוטרד כל הזמן מן המחשבה שחיוב שמירת השבת מצמצם את אפשרויותיו לעסוק בפרנסה. לאדם כזה קשה מאוד לשמור את השבת, לכן בא הפסוק ואומר “ששת ימים תעשה מלאכה”, כלומר, אל תעלה בדעתך שאתה הוא זה שעושה את המלאכה, אלא הברכה מאת ה’, ומלאכתך כאילו נעשית מאליה. וכשאדם רוכש לעצמו את ההבנה הזאת, רק אז הוא יכול לקיים את המשך הפסוק: “וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוָה”.
- “וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל־יַעֲשׂוּ־עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא (לשון מניעה) הָעָם מֵהָבִיא׃“. כאמור, המשכן נבנה מתרומות שבני ישראל שהביאו בהתלהבות רבה, עד אשר לא היה יותר צורך, ואז משה העביר הודעה במחנה שאין עוד צורך בקבלת תרומות. הרמב”ן (רבימשה בן נחמן) שואל את השאלה הבאה: היכן בעולם נמצא עוד שליט כזה, שיודיע לנתיניו שלא יוסיפו להביא עוד תרומות של כסף וזהב?
בואו נחדד עוד יותר את הנקודה שרק מחזקת את אמיתות התורה:
בכל העולם, מקובל שכאשר נבחר מנהיג להיות ראש ממשלה, נשיא או שליט כזה או אחר הוא קודם כל דואג לעצמו, ו”מרפד” את משפחתו וקרוביו. אחר כך הוא ממנה את אנשי שלומו לעמדות מפתח, דואג להם לתפקידים בכירים. לבסוף הוא דואג שהבנים שלו ימשיכו את דרכו. זהו טבע האדם, נכון? אם כך, איך זה שמשה רבינו, שהיה המנהיג הגדול ביותר של עם ישראל מאז ומעולם, השאיר את השבט שלו, שבט לוי, ללא נחלה בארץ ישראל?! כתב על עצמו בתורה שהוא כבד-פה וכבד לשון, לא מינה מקורבים לתפקידי מפתח, והבנים שלו לא המשיכו את דרכו? זה רק מראה שהכל נעשה לפי רצון השם, ושכל עם ישראל ידע שכל מה שנכתב בתורה זה אמת לאמיתה.
יתרה מזו, אחת מתרי”ג מצוות היא מצוות “הקהל”. כל שבע שנים יש מצווה לבדוק שלא נפלו טעויות בתורה. מתחלקים לקבוצות כדי לחסוך בזמן. כך בודקים אם חסרות מילים בתורה או מילה לא מתאימה ואז מתקנים. כך שמרו על התורה שלא תשתכח ולא תשתנה. כך התורה נשמרה אלפי שנים בין כל קהילות היהודים בכל העולם בדיוק כפי שהיא ניתנה לבני ישראל בהר סיני. זה דבר שאין לו אח ורע בין שאר הדתות הגדולות: האיסלאם והנצרות. אצל הערבים יש מאות גרסאות שונות של הקוראן, ואצל הנוצרים המצב יותר גרוע: יש מעל 200,000 גרסאות לברית החדשה.
- אשר צוה ה’ לאמר. רמז שיש לפרסם עושי המצווה שנודרים ונודבים לצורכי דברים שבקדושה, אף על פי שבשאר צדקה יש ליתן בסתר, אך בצדקה לצורך מצווה יש לפרסם.
בכתיבה התבססתי על שיעור מאת כבוד הרב יוסף מזרחי שליט”א
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה’
פרשת פיקודי
מה בפרשה?
הפרשה נפתחת בפסוקים:” אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל־פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן׃ וּבְצַלְאֵל בֶּן־אוּרִי בֶן־חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃“.
הנושאים הנידונים בפרשת פיקודי:
- סיום בניית המשכן וכליו
- הקמת המשכן
- סיום בניית המשכן וכליו
בפרשה זו נמנו כל משקלי תרומות הזהב, הכסף, הנחושת ויתר החומרים שתרמו בני ישראל לבניית המשכן.
לאחר שבני ישראל הכינו את כל חלקי המשכן, הם לא הצליחו להקים אותו, ולכן הביאו את כל החלקים למשה: ” וַיָּבִיאוּ אֶת־הַמִּשְׁכָּן אֶל־מֹשֶׁה אֶת־הָאֹהֶל וְאֶת־כָּל־כֵּלָיו קְרָסָיו קְרָשָׁיו בריחו [בְּרִיחָיו] וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו׃“. הסיבה שבני ישראל לא הצליחו להקים את המשכן היא שמשה לא עשה שום מלאכה בהכנת המשכן, והקב”ה השאיר עבורו את מלאכת הקמת המשכן. מפאת כובד הקרשים, אף אדם לא הצליח להעמידם, אך בדרך נס הקב”ה עשה שמשה הוא היחיד שיצליח. לאחר שמשה ראה שבני ישראל הכינו את המשכן וכליו בדיוק על פי ציווי ה’, הוא ברך אותם: ” וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה׃“. ברכת משה הייתה שיהי רצון שהשכינה תישרה במעשה ידיהם: ” וִיהִי ׀ נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ׃“.
מלאכת המשכן נמשכה מעל שלושה חודשים וביום כ”ה בכסלו היא הסתיימה.
מה עוד מיוחד בתאריך? זהו גם היום בו עתיד להיעשות נס ל… חשמונאים. האמנים שהכינו את המשכן הביאו את כל אשר עשו לאוהלו של משה שבירך אותם והניח את כל המשכן וכליו באוהלו עד שיקבל הנחייה מהקב”ה להקימו.
- הקמת המשכן
ביום א’ בניסן הקים משה את המשכן וכליו כפי שהקב”ה ציווה אותו: “וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ בְּיוֹם־הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת־מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד׃“. הקב”ה הינחה את משה באיזה אופן למקם את כלי המשכן במרחב. לאחר מיקום כלי המשכן, הקב”ה ציווה את משה לקחת את שמן המשחה ולמרוח על המשכן וכליו וכך לקדשם: “וְלָקַחְתָּ אֶת־שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמָשַׁחְתָּ אֶת־הַמִּשְׁכָּן וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בּוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְאֶת־כָּל־כֵּלָיו וְהָיָה קֹדֶשׁ׃”. באופן זה בשנה השנייה ליציאת מצרים ביום א’ בחודש ניסן הוקם המשכן על ידי משה לבדו, כאשר הקב”ה “מסייע לו” באמצעות ניסים: “וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן׃”. לאחר מכן החלו הכוהנים בעבודת הקודש. כשהכל היה מוכן, כבוד השם כיסה את המשכן: “וַיְכַס הֶעָנָן אֶת־אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת־הַמִּשְׁכָּן׃“. כשענן השכינה כיסה את האוהל, משה לא יכול היה להיכנס לאוהל מועד: “וְלֹא־יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד כִּי־שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת־הַמִּשְׁכָּן׃“.
רק כאשר בני ישראל המשיכו במסעם במדבר, הענן עלה וזה היה הסימן לפרק את המשכן ולהמשיך בדרכם: “וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם׃ וְאִם־לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד־יוֹם הֵעָלֹתוֹ׃“. ביום נראה ענן מעל המשכן, ובלילה נראתה אש מעל המשכן: “כִּי עֲנַן יְהוָה עַל־הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל בְּכָל־מַסְעֵיהֶם׃“.
פרשת פקודי מסיימת את חומש שמות וכאן מסתכמות הפרשיות העוסקות בבניית והקמת משכן העדות.
חזק
מהם המסרים בפרשה?
- “וַיַּעֲשׂוּ פַעֲמֹנֵי זָהָב טָהוֹר וַיִּתְּנוּ אֶת־הַפַּעֲמֹנִים בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים עַל־שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים׃” (לט, כה). האלשיך הקדוש מקשה מן הפסוקים שלפנינו בקשר לפעמוני ורימוני המעיל: התורה הרי מצווה לעשות למעיל פעמון זהב ורימון, וכיוון שהמעיל סובב את כל גופו של הכהן (בעיגול), הרי שאין לנו אפשרות להצביע על הפעמון ולומר שממנו מתחיל המניין, או להצביע על הרימון כמיקום לתחילת הספירה. לפי זה יש לעיין מה טעם נקטה התורה “ופעמוני זהב בתוכם סביב”, כשכך היא בעצם קובעת שהרימונים הם אלו שהיו חיצוניים לפעמונים. וכך מתרץ האלשיך הקדוש את הדגשת התורה שהפעמונים היו דווקא “בתוך” הרימונים: לאדם נבראו שתי עיניים, שתי אוזניים ופה אחד. רמז לאיש יהודי שבקושי חצי ממה שהוא רואה ושומע – הוא צריך להוציא דרך פיו.
- לאורך פרשת פקודי אנו מוצאים את האמרה “כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃”. ובעצם כל הפרשה יכלה להסתכם בפסוק אחד “בכל פרט ופרט בבניית המשכן עשו בני ישראל כאשר ציווה ה’ את משה” – שהרי בפרשיות תרומה, תצוה, כי תישא, וויקהל כבר הרחיבה התורה הקדושה בפרטי פרטים הוראות מדויקות לבניית והקמת המשכן.
נשאלת השאלה: מדוע אם כן הקדישה התורה עוד פרשה שלימה שהפעם מפרטת כיצד עם ישראל מילאו את הוראות הבורא צעד אחר צעד “כאשר ציווה ה’ את משה”?
התשובה היא: הקמת המשכן הייתה הסימן שחטא העגל נסלח. את חטא העגל עשו עם ישראל מתוך סברה ומרצון עצמם לבנות עגל ובדרך זו לעבוד את ה’. כתיקון לחטא העגל בנו עם ישראל משכן אך ורק על פי הוראות התורה, ולכן הקדישה התורה פרשה שלימה החוזרת ומפרטת כיצד בכל מהלך ומהלך בבניית המשכן עשו עם ישראל “כאשר ציווה ה’ את משה”.
כך גם בימינו כל מצווה ומצווה שאנו עושים כאשר אנו מכוונים הרי אני בא לקיים את מצות ה’ ולאו דווקא רק מפני שאני אוהב ללמוד תורה או אוהב לעשות חסד או שהחלטתי שהדבר הזה הינו דבר מוסרי או הגיוני, אלא בייחוד מכיוון שזו מצוות ה’ – דעו שקיום מצווה בכוונה זו חביבה היא עד מאד על השם יתברך…
בכתיבה התבססתי על שיעור מאת כבוד הרב יוסף מזרחי שליט”א
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה’
הוספת תגובה