מאת לין סלומון
על הקיר תלוי פסל של אהבת בוסר. שתי דמויות צעירות, כמעט מהססות, נוגעות זו בזו בתנועה שמכילה יותר ציפייה מאשר ידיעה. הוורודים והצהובים רכים, פתוחים, צבעים של התחלה, של רגש שעדיין לא התקשה. סימני הניסור גלויים, החומר אינו מלוטש עד הסוף, והאהבה שמצטיירת כאן היא אהבה ראשונית, פגיעה, כזו שעדיין מאמינה שהקרבה לבדה תספיק.מכאן המבט נמשך שמאלה, ושם ניצבת לילוש, דמות המחזיקה לב בידיה. לא כמטאפורה ולא כמחווה רומנטית, אלא כלב ממשי, בעל משקל. לילוש עומדת יציבה, אינה מחפשת קשר עין ואינה מבקשת אישור. בהשראת בתו של סניור, לי, יש בה אצילות שקטה, נדיבות ונוכחות שאינה מתנצלת. זהו הלב הפועם של התערוכה, נקודה שממנה נבנית החוויה כולה.
>>>דלי וינו: סיפורו של עסק יין…
מול פסל אהבת הבוסר, בצדו השני של הקיר, מוצב הפסל ״יחסים״. שתי דמויות עומדות גב אל גב. לא דרמה ולא עימות, אלא מצב מתמשך של ריחוק מוכר. הגוף קרוב, המבט כבר מופנה החוצה. זהו רגע שבו הקרבה מאבדת את תמימותה, והשתיקה נעשית מורגשת יותר מכל מחווה.בהמשך נפרש החלל ומתגלה מערך של דמויות המורמות על עמודי עץ. הגובה מאלץ שינוי תנוחה, הרמת מבט והאטה. יש דמויות בתנועה מתמדת, נייד צמוד לאוזן, הגוף כאן והראש כבר במקום אחר. יש נשים בשיח, לא דרמטי ולא מוחצן, אלא מפגש אנושי טעון בניואנסים. העץ נושא עליו סימני זמן, מגע ועבודה, והחומר נדמה כמי שזוכר את מה שהדמויות עצמן אינן אומרות.הצבע בתערוכה הזו הוא בחירה מודעת. אדומים עמוקים, ירוקים עזים, ורודים נוכחים במרחב. חיים סניור, שבחר בעבר בשפה חומרית מאופקת, מאפשר כאן לצבע להיות חלק מהאמירה. המעילים החוזרים בדמויות אינם פרט מקרי. האמן מודה כי הוא נמשך לנשים בלונדיניות, מתוקתקות, לבושות לבוש חורפי מהודר. לא כקלישאה, אלא כבחירה אסתטית ברורה, אישה הלובשת אמירה, צבע החודר לתודעה ואי אפשר להתעלם ממנו.
ככל שמתקדמים בחלל, המתח החיצוני מתכנס פנימה. בקצה התערוכה מופיעים פסלי החיבוק. כאן הצבע נרגע, הגוף מתקרב, והעץ, למרות קשיחותו, נדמה רך יותר. החיבוק אינו תלוי בלבוש, בזהות או במעמד, אלא בעצם המפגש. זהו רגע של נשימה, של עצירה אחרי תנועה מתמשכת.העמדת העבודות מדויקת, ויד האוצרת נירית דהן מורגשת היטב. היא יוצרת דינמיקה המאפשרת לכל יצירה לעמוד בפני עצמה, מבלי לנתק אותה מהשיח הכללי. המעברים בין הפסלים, המרווחים והזוויות, מייצרים חוויה זורמת שאינה מתפזרת ואינה מכבידה.מה שמתגלה כאן הוא בחירה מודעת באומץ. סניור בוחר להפסיק להסתתר מאחורי ניטרליות חומרית או צניעות יתר, ולאפשר לצבע, לרגש וללב להיות גלויים. זהו גוף שננסר מעץ, אך מתעקש להרגיש.גוף של עץ היא תערוכה שנשארת עם הצופה גם לאחר היציאה מהחלל. הדמויות ממשיכות להדהד, והמבקר מגלה דמות משתקפת לצידו, כחלק בלתי נפרד מן החוויה.
אוצרת: נירית דהן
חיים סניור: גופו של עץ, 23 בינואר – 21 בפברואר 2026, גלריה בזל, רחוב בזל 34, תל אביב
שעות פתיחה: שני – חמישי: 10:00 – 18:00 ׀ שישי – שבת: 10:00 – 14:00 ׀ ראשון: הגלריה סגורה.שיח גלריה עם אוצרת התערוכה: יום שבת, 7 בפברואר בשעה 11:00
הכניסה חופשית
מהמם לין