היום הוא חורש את בתי הספר התיכוניים עם הרצאה מאושרת סל-תרבות רצי, בהשראת הספר שכתב שהוא מעין ממואר בדיוני בשם “ילד מקולקל”, ספר שמתאר מסע בין נער והפסיכולוג שלו. בבתי הספר הוא פוגש צוותים ואנשי חינוך, תלמידי תיכון בוגרים וגם את ההורים שלהם, ומסביר להם שמתמטיקה זה חשוב, אבל שיש עוד כמה דברים שצריך לשים אליהם לב.
לאורך השנים יצאו ארבעה ספרים שכתב ותמיד שילב בהם דרור את עצמו – קורותיו של גבר ישראלי על פני ציר כרונולוגי של חיים; משבר גיל ה40 בספר “חוצה”, אהבה בין בני אדם אל מול תאוות האומנות והיצירה ב”אין לי מספיק מילים בגוף” ומשבר גיל ה50 והזדקנות ההורים ב”פועם”. כמעט תמיד הדמות הראשית בספריו חיה או נולדה בעיר הולדתו שלו, חדרה ותמיד יש לה געגוע אל הבית של סבא, אל הבישולים של סבתא ואל הים. בימים אלה רואה אור ספרו החמישי, “שמיכת הגשם” וגם פה הגיבור מתמודד עם תלאות הגוף והנפש. בספר הזה, שנכתב בשלושה קולות וחליפת מכתבים, מטפל שגב באפשרות שצלע שלישית – חברית – יכולה להיות הגורם המאזן שמתווך בין שני בני אדם שרחקו.
אז ישבנו איתו על בירה בסוכה במדבר, כדי לדבר על הספר היפהפה הזה:
ספר קצת על עצמך ועל הבית שבו גדלת – איך הבית והילדות עיצבו אותך להיות האדם והיוצר שאתה היום?
גדלתי בחדרה של פעם, בשכונה שגבלה בשדות הפתוחים. שם, מול המרחבים, נולדו המחשבות שלי; כתבתי אותן במחברות ספירלה צפופות. סיפורים, מקטעים וחלומות. אני מאמין שכותב ניזון מהמרחבים, מהטעמים ומהצלילים שרוחשים סביבו. הים, השדות, השכונה והאוכל המנחם הם ערש הולדתה של הכתיבה שלי ותמיד מופיעים בספריי.הגיבורים שלי תמיד כמהים לחזור הביתה, תמיד מחוברים היטב לשורשים. יש בהם רגש מתפרץ והם תמיד מחוברים למציאות שלנו כאן ועכשיו. רוב הגיבורים שלי נולדות או גדלו בחדרה, ויודעים להכין מטעמים במטבח.אין לי ספק שכל סופר שכתב אי פעם משהו, כתב איכשהו גם את עצמו.
כתבת ספר מאוד יוצא דופן, מה האני מאמין שלך והערכים שלך שמשתקפים? פנימית וכאמרה חיצונית
החיים עבורי הם תנועה מתמדת שאין לנו עליה שליטה, ודברים מתרחשים סביבנו ללא הרף. הספר הזה אינו פשוט; הוא מישיר מבט אל הצדדים המפחידים ביותר של קיומנו. אובדן, שכול ומורכבותם של מערכות יחסים. בתוך הכאוס הזה, בחרתי להדגיש שחברות אמת היא הערך המרכזי והעוגן היציב שאליו אנחנו תמיד חוזרים.גם בחיים הפרטיים שלי יש לחברויות משקל עצום עבורי, אני מקיף את עצמי באנשים שאני אוהב ושאוהבים אותי ויודע שהם יהיו לי משענת ואני עבורם בכל עת.
ספר מעט על סגנון הכתיבה שלך, איך היית מאפיין אותו?
הכתיבה שלי היא כתיבה ללא ‘פילטרים’. היא מישירה מבט אל הצדדים המורכבים והמפחידים ביותר של קיומנו, במיוחד כזה שפגשנו בשנתיים האחרונות ביתר שאת: אובדן, שכול ומבחני ערבות הדדית וחברות. אני כותב בניסיון לחקור את ההווה דרך חזרה אל זיכרונות הילדות, תוך הבנת הקשר הבלתי פריק שבין הגוף לנפש; כיצד מצב פיזי, כמו נשימה שנקטעת, הוא לעיתים קרובות שיקוף של סערה נפשית.
מה קיווית שהספר הזה יהיה עבור מי שקורא בו? מה הדרך שאתה מקווה שהוא יעשה בעולם עבור אנשים?
דמיינתי את הספר כסוג של מעטפת. קיוויתי שהוא יהיה עבור הקוראים מרחב שמאפשר נשימה גם כשהוא נוגע בנושאים שחונקים אותה.התקווה שלי היא שהספר יעבור בעולם ככלי שמציע נחמה ותיקון. אני מקווה שהוא יזכיר למי שקורא בו שגם בתוך התנועה הבלתי נשלטת של החיים, ובצל טרגדיות קיומיות, ישנה האפשרות למצוא עוגן בחברות אמת ובחיבור לשורשים.באחד הימים הקשים שבעיצומה של המלחמה, הלכתי אל מקום המפלט האולטימטיבי עבורי: הים. התבוננתי על המרחב הכחול-אפור האדיר הזה וראיתי איך הגשם שיורד עוטף אותו כמו שמיכה. שם כבר ידעתי, הספר התחיל להיכתב בתוך הנימים והוורידים שלי וידעתי ששמו יהיה: “שמיכת הגשם”.
הספר הזה הוא מעט שונה מספריך הקודמים. איך אתה מסביר את זה?
בניגוד לספריי הקודמים, כאן העלילה נשזרת דרך שלוש דמויות שונות: נועם, איה ושאול. המבנה הזה מאפשר להתבונן באותה טרגדיה, באותו אובדן, מזוויות ראייה שונות ולהבין איך כל אחד נושא את המשא שלו בדרך אחרת.בסיפור הזה הרחקתי עד אפריקה, שם מנסה נועם לברוח מהכאב שבבית. החיבור בין המרחבים העצומים והזרים לבין המפגש המחודש והאינטימי בארץ יוצר מתח שלא היה קיים בספרים אחרים שמציעים אולי מיקוד יותר פנימה.בסופו של דבר, זהו אולי הספר הכי פסיכולוגי וחשוף שכתבתי, כזה שמנסה להבין אם יש תקנה ללב שבור ושמאיר בזרקור את העובדה שגם אם הגוף נכנע למשא הנפש, תמיד יש אפשרות לתיקון.
מה אתה חושב שיש ביכולתה של כתיבה לחולל עבור אדם? ובממד הפילוסופי?
מילים יכולות לתקן את העולם. אני אומר את זה הרבה פעמים כי אני באמת מאמין לזה. למילים יש תנועה ומחשבה ויש להם אחריות. אם היינו מתעסקים במילים, העולם היה נראה אחרת. ספרות היא כוח מניע וכוח מפייס המאפשר לנו לנוע בעולם עטופים בשמיכת מגן.
אם היו מאפשרים לך לחזור בזמן, האם יש נתיב בחייך שהיית פונה לשביל אחר?
הייתי בוחר להיות אבן מתגלגלת לחיות כל פעם במקום אחר. לכתוב ולחוות חיים שונים.
מה מעורר בך פחד?
שנאה ואלימות.
מה גורם לך להרגיש משמעותי עבור אחרים?
להיות לפרקים עוגן למשפחה ולחברים.
הצצה לספר “שמיכת הגשם”:
“אין לי ספק שאת קוראת באיטיות, מציצה לתוך המילים. הרעד שעובר בגופך כבר כמעט בלתי נשלט. אין אחד שמכיר אותך כמוני, חשבת שלא אזהה אותו?הרי אני בעלך, בשרך, ליבך, רוחך. חלקים לא קטנים מנשמתך. עשרים ושבע שנים חייתי איתך. בננו נברא מבטנך, זו שליטפתי באהבה וברכות. ישנתי לצידך בלילות, שתקתי איתך, דמעתי איתך. את היא זו שמילאה את גופי ואת נפשי, את תשוקותיי ואת אהבתי.אני האיש שאחז בידך כשהודיעו לנו על המוות המקנן באייל, על הסוף שדוגר בו. אני ולא אחר.”תאהב אותי,” היית מבקשת בקולך הרך.
הנוקשות השתלטה עליי ובלב קשה כאבן התעלמתי מבקשתך. את יודעת, בכל יום אני מצליף בעצמי בשוט הספק. מצליף ומכאיב, מצליף ומלקה את עצמי בלי סוף. אידיוט שכמוני. אני בטוח שאת מחניקה עכשיו את הצעקה שעולה מחלל בטנך. כמו נחש אפעה את מקיאה מתוכך את הארס (שכולו שייך לי, בחיי): “כן, זה בעלי. זה שעזב את חייו, שבגד בי, בביתו ובקבר בנו. ככה פתאום התפוגג מהעורק המשפחתי, נעלם מרישום האוכלוסין, נגדע מהקיים.”
בוקר אחד התעוררת, הטית את ראשך ימינה, והכרית ריקה.איפה הוא, ודאי שאלת את עצמך בכל יום שחלף. איך קם אדם בוקר אחד והולך, נעלם ללא סימן מקדים וכאילו חדל להתקיים, הפך לאבק ברוח, נדם, התפוגג, לא נותרו ממנו אפילו חלקיקים. אין איתותים ואיש אינו יודע היכן הוא.אולי בתוך תוכך ידעת שמהיום הנורא ספרתי רגעים עד שאיעלם, עד שאטוש את החיים שהיו לי לטובת חיים אחרים (אירוע מכונן, לא? סלחי לי על הציניות). בטח ישבת עליי שבעה וירטואלית וכבר לא נשאר בינך ובין אלוהים דבר.סיום מעגל החיים של אייל היה גדול ממני, איה, אבל באופן מוזר הוא גם הרכיב אותי מחדש, הצמיח אותי, הבקיע בתוכי תחושות חדשות. נבטתי מחדש, כמו הרוזמרין שלך. קילפתי את המסכות מחיי. נוצרתי לחיים חדשים, למעני וכנראה הכי למענו. אחדד, נוצרתי מחדש למען שפיותי.
אז אני נמצא אלפי קילומטרים ממך במקום בשם טרימזול, כפר של ילדים פגועים ברואנדה. המקום הומה מילדי שבט הטוטסי שנטבח בימים של טירוף. ילדים חסרי שקט, אחוזי פלצות ומסויטי חלומות. ילדים אבודים וללא משפחה. ילדים שעברו את הנורא מכול ואיבדו כל אמון בחיים.”
את הספר שמיכת הגשם אפשר להשיג באתר של דרור שגב, ובפלטפורמת הספרות ‘עברית’
הוספת תגובה