בנקודת המפגש הזו מתברר שהלבוש אינו רק מה שנראה על הגוף, אלא כלי שמסנכרן בין מחשבה לתחושה.הצבע שנבחר הופך לרמז עבור המוח, ומכוון את האנרגיה שבה מתחיל היום. כאשר הבחירה מתאימה לצורך הפנימי של הרגע, משהו במערכת מסתדר. הנשימה נפתחת, הגוף נרגע, והחשיבה מתארגנת. התוצאה היא נוכחות ברורה, יציבה ומדויקת, שנקלטת בסביבה עוד לפני שנאמרת מילה אחת.צבעוניות מעלה רמת עוררות, מפעילה יצירתיות, ופותחת קשב רגשי. היא מאפשרת תנועה פנימית, ויוצרת תחושת חיות שמתורגמת לתקשורת פתוחה. מונוכרומטיות מפחיתה עומס חזותי, מחדדת חשיבה, ויוצרת מרחב נקי שבו הנוכחות עצמה מובילה. שתי הדרכים משמשות מנגנונים שונים של ויסות פנימי, וכל בחירה כזו מספרת על מצב מערכת פנימית מסוים. לא מה יפה, אלא מה מדויק.
כשצבע פוגש צורך פנימי, מתחיל תהליך שבו המוח, הגוף, והתודעה עובדים בהרמוניה. זהו השלב שבו לבוש מפסיק להיות אוסף של פריטים, והופך להיות מנגנון שמסדר את היום.הבחירה בגוון אינה מנותקת מהחשיבה, והיא אינה אקראית. היא מייצרת מסר עצבי שנקלט אצל האדם עצמו לפני שהוא נקלט אצל אחרים. זהו מסר של בהירות או זרימה, של תנועה או יציבות, של פתיחות או ריכוז.כך מתברר שהצבע אינו רק מה שהעין רואה, אלא מה שהמוח מארגן, ומה שהגוף מרגיש. בחירה נכונה יוצרת השפעה מערכתית שלמה. התחושה מדויקת יותר, הנוכחות מתגבשת, והתקשורת הופכת טבעית. זה לא עניין של טרנד או אופנה, אלא חלק מהבנה אנושית פשוטה של האופן שבו גירוי חזותי יומיומי מכוון תודעה.
בסופו של דבר, הצבע על הגוף משפיע על המציאות סביבנו, כי הוא מתאם בין שכבת העיבוד החזותי, שכבת התחושה הפיזית, ושכבת ההתכוונות הפנימית. כאשר יש תיאום בין שלושתן, היום נפתח באנרגיה נקייה ומודעת. הלבוש הופך להיות חלק מהדרך שבה נוכחות מדויקת נבנית. לא בגלל הבד, אלא בגלל החיבור בין האדם לעצמו.כל בחירה בצבע הופכת להיות בחירה בתודעה. זו הזדמנות יומיומית לדייק את האופן שבו כל אדם נכנס לעולם, וליצור נוכחות שמתחילה מבפנים, ומורגשת החוצה. במקום לעבור על עוד פריט בארון, אפשר לעצור לרגע ולשאול מה יכוון את המוח, מה יפתח את הנשימה, ומה יאפשר ליום להתנהל בדיוק גדול יותר. הבחירה הזו אינה דורשת זמן רב, אלא מודעות אחת קטנה שבונה מציאות גדולה. עכשיו זה הזמן לנסות. לפתוח את הארון אחרת, לבחור אחרת, ולתת לצבע להיות הכלי שמכוון תודעה, ולא רק מה שלובשים.
הוספת תגובה