מיכאל לרנר ברוך הכשרון, כותב המחזה וגם משחק בו, מתכתב כל העת עם הנושאים הללו שגם העסיקו את גיתה בן המאה השמונה עשרה, ולאחריו גם עשרות יוצרים נוספים – “האמן ומרגריטה” לבולגקוב, “ד”ר פאוסטוס” לתומאס מאן, הפתיחה לפאוסט של ווגנר ורבים אחרים.מילה נוספת על המקום – המחזה מוצג במקום הטבעי לו – תיאטרון הסמטה הוותיק והאיכותי במשכנו החדש בדרום תל-אביב, וככזה הוא חיבור נפלא למוסד של תיאטרון קאמרי, אינטימי, חכם, מעורר מחשבה מתמדת ומייסרת, עוד מימי ניקו ניתאי המייסד המיתולוגי, שרוחו עדיין שורה על המקום.
המחזה עוסק בחיבוטי נפש של אדם המתמודד עם עברו האפל על דרך של שיחות סוקראטיות בנוסח המשא ומתן של פאוסט עם השטן, ומוצב בישראל של המאה העשרים ואחת. ואין כמו “מדינת תל אביב”, המתגלמת ב”שלוש” בייגלה ב”עשר שקל” בכיכר האופרה – חיבור של ישראליות רחוב, עם זכרונות של תרבות גבוהה ואירופית ששלטה פעם בכיפה, עם דמויות אבודות אשר ספק מתייסרות כנגד עבירות פליליות שביצעו, ספק מתמודדים עם עבר מדומיין שבו האמת והבדיה, הכעס והנקמה המדומיינת, מתערבבים זה בזה.ואם מדברים על התעתוע המהפנט שבין בדיה ואמת, אספר בחיוך כי במהלך ההצגה, ישבה לצדי אשת תקשורת וותיקה, אשר עולמה היה כולו חדשות. היא התקשתה בתחילה להבין את ההצגה, שכן היא חיה תמיד את הריאליה העגומה שבחדשות. משהתגברה על המציאות והריאליה המאפיינים לרוב את עולמה, והתירה לעצמה להתמסר לתיאטרליות שכולה מטאפורה, וקבלה ללא התנגדות את המחשבה כי המחזה כולו אינו אודות דמויות אמיתיות, אלא יצרים ומחשבות המנהלות קרב בתוככי מוחו, תודעתו ותת תודעתו של הגיבור, היא יכלה למצוא מזור לנפשה, בדיוק כמו דמות הגיבור המיוסר ולהשען אחורה, ולהפיק הנאה מן המחזה.
עם סיום הצגה, אמרתי לשותפתי לכיסא בקהל כי אני מקנא קנאה עמוקה בכותב המחזה, אשר הצליח לייצר מחזה קטן, חכם, בנוי היטב, וניתן לאינספור פרשנויות טורדות מנוחה.לרנר הוא אדם מוכשר, ומשחקו יחד עם שגיא קרישנר ואנה בראגר, בבימויו של פבל סטרחניצקי, ייצרו חווית תיאטרון שלא נראית מספיק במקומותינו הקרתנים, שחזרו לעסוק אחרי שנתיים עגומות של מלחמה כבדת דמים ב”כן ביבי- לא ביבי”, “היועמש”ית, הפצ”רית, והרפורמה” ושאר מלחמות יהודים רועשות. הניתוק המהורהר באולם התיאטרון תחת הטקסטים של לרנר, הוא ספק בריחה, ספק התמודדות עצמית של הצופה הרואה במחזה את חיבוטי הנפש שלו- כנגד אהבה בלתי מושגת, סופר-אגו המטיף להאזנה לקולו של המצפון, ושעה שכל אלה ניצבים כנגד קולו של השטן המבקש להביא את רוח האדם לכלל ייאוש ואובדן. הצפיה במחזה היא אכן תהליך קתארזיס מזכך.
בקיצור – מחזה נפלא, טורד מנוחה ומחשבה, תיאטרון איכות ומאתגר מחשבה. לכו לראות.
אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות’, כותב ומגיש סדרות הפודקאסט “משפט חוזר” ו”ישראל הראשונה” בתאגיד השידור “כאן”, ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.
ניתן להאזין לפודקאסטים של אורון שוורץ, ב”כאן הסכתים” בקישוריות:
“ישראל הראשונה”:
https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-776284
“משפט חוזר”:
הוספת תגובה