כמה חודשים לאחר מכן, כשהקיץ הישראלי בשיאו, זה קורה שוב – הפעם עם ט”ו באב. מין ציון יום דתי שהפך עבור הלא דתיים ל’סיבה למסיבה’, ולהוציא את היום מהקשרו.
ליידע כללי – ההבדל בין וולנטיין לט”ו באב הוא הרבה מעבר לתאריך בלוח השנה. בעוד שוולנטיין (14 בפברואר) נשען על מסורת נוצרית-רומית (והפך למכונת מזומנים משומנת של תעשיית השוקולד, הכרטיסים והדובונים, סליחה… הדובים), ט”ו באב הוא חג של פיוס ואחדות מהמקורות היהודיים והוא הרבה יותר סולידי ממה שעשו ממנו. בימי קדם, בנות ירושלים היו יוצאות בבגדי לבן שאולים (כדי לא לבייש את מי שאין לה) ומחוללות בכרמים. היה בזה משהו קהילתי, שילוב מתוק בין צנוע לחשוף. אבל כבר עוד קודם עידן הרשתות החברתיות, וקל וחומר בעידן התיק תוק אינסטגרם, ההבדלים הללו היטשטשו כמעט לחלוטין, ואצל זוגות רבים, ‘בעוונותינו הרבים’ – שניהם הפכו ל”יום הדין” של הזוגיות.
גם אתם חוויתם את הציפייה המוגזמת? נו זאת של מלכודת ה-24 שעות. מכירים?
אני מתכוון לבעיה הגדולה ביותר עם ימי אהבה מוכתבים – שהיא רף הציפיות. אנחנו מצפים שדווקא ביום הזה, בן או בת הזוג יהפכו למשוררים, למפיקי אירועים, לרומנטיקנים מסדרות בנטפליקס, ולשפים ברמת מישלן. הלחץ “להפגין אהבה” לפי הספר יוצר לעיתים קרובות תוצאה הפוכה: מתח, תחושה של זיוף, ובעיקר המון המון אכזבה. כאשר האהבה נמדדת בגודל הזר או במחיר המנה במסעדה, אנחנו מפספסים את המהות. אהבה היא ריצה למרחקים ארוכים, והניסיון לדחוס את כל הרגש הזה לתוך יממה אחת מייצר “פיק” מלאכותי שקשה לעמוד בו.
אומר יותר מזה וזה יזעזע אתכם! אם בני הזוג שלכם יעשו לכם סרטים בגלל שלא השקעתם בהם ב’יום האהבה’, ממילא כל מה שהייתם עושים עבורם הוא פייק גמור, כי הם לא באמת אוהבים אתכם. מי שאוהב אתכם באמת נהנה פשוט להיות אתכם גם אם לא הרמתם הפקה של אהבה. (רווקים ורווקות שנמצאים בקשר, שימו לב! זה תמרור אזהרה בוהק) אם אתם מאלה שלא רוצה להיות יוצאי דופן אבל בכל זאת לא רוצים להיות כבש בעדר, אם אתם לא רוצים להיות ה”גרינץ'” שמתעלם מהחג, אבל גם לא מסוגלים לשאת את הרעיון של לעמוד בתור לקינוח בצורת לב? הנה כמה דרכים לחגוג עם העולם, אבל בתנאים שלכם:
הקדמה או איחור מכוון, לעשות ‘דווקא’ לעדר, אבל עדיין לציין אהבה.
מי אמר שחייבים לחגוג ב-14 לחודש? צאו למסעדה יומיים לפני או אחרי. תקבלו שירות טוב יותר, אוכל מושקע יותר, ובלי התפריט המוגבל והיקר של “ערב החג”. זה גם צעד כלכלי חכם – כחלק מהשאיפה להשאיר משהו בבנק לפני הוצאות פסח, חיסכון ב”קנסות” של ימי חג הוא התחלה מצוינת להרגיש רועים ולא כבשים. רוצים בכל זאת לזרום עם העולם? תסתפקו בחגיגה ביתית איכותית: במקום להצטופף, השקיעו בחומרי גלם מעולים כדי ליצור ארוחה מיוחדת אצלכם בסלון, ובקבוק יין טוב תמיד הולך ביחד. זה אינטימי יותר, אמיתי יותר, ונטול פוזה.
ולגבי המתנות, תמיד עדיף מתנות עם ערך, לא עם מחיר: במקום עוד קשקוש שייזרק, לכו על חוויה או משהו שקשור לעולם הפנימי של בני הזוג שלכם. אהבה נמדדת בתשומת לב לפרטים הקטנים, לא בכמות האפסים בקבלה. בין אם אתם אנשי הוולנטיין ובין אם אתם מחכים לכרמים של ט”ו באב, זכרו שהחגים האלו הם רק תירוץ שצבר תאוצה מגאוני שיווק שלמדו לעשות כסף מכל דבר. העולם חוגג כדי למכור לנו חלום ארוז בצלופן, אבל הקשר האמיתי נבנה בשיחות של אחרי העבודה בערב, בעזרה עם הכלים והילדים בבית, בצחוק משותף על סדרה גרועה בטלוויזיה, או לפחד יחד מול סרט אימה וכמובן – בכמה הסקס ביניכם מרקיע שחקים ביומיום.
אני אסיים בקלישאה הידועה שכבר שמעתם מיליון פעם ותשמעו עוד מיליון בעתיד – אל תתנו ללוח השנה להכתיב לכם כמה אתם אוהבים. תשתמשו ביום הזה כהזדמנות לעצור לרגע, לחייך, ואולי פשוט להגיד תודה על מה שיש – בלי הלחץ של הזר המושלם. וגם אם בן הזוג שכח להביא פרחים ב – 14 לפברואר אבל עדיין מביא פרחים כל יום שישי, אז למה זה אמור להזיז?
הוספת תגובה