מה שמתחיל כצפייה תמימה בדרמה רומנטית הופך מהר מאוד למשיכה עמוקה לדמויות הגבריות המוצגות על המסך, ולעיתים קרובות גם לשחקנים עצמם. השאלה המתבקשת היא: מה עומד מאחורי המשיכה הזו, והאם היא מסמלת שינוי עמוק בתפיסת הגבריות המודרנית, גם בישראל?
כשהפנטזיה פוגשת את המציאות
כיועץ, אני רואה ושומע לא מעט על עולמן הפנימי של נשים. לאחרונה, יותר ויותר שיחות נוגעות ל”אופנה” החדשה הזו. כשאני שואל “מה מושך אותך בהם?”, התשובות חוזרות על עצמן במגוון וריאציות: “הם כל כך מתוקים”, “הם מכבדים נשים”, “הם רומנטיים בלי להיות גסים”, “הם יפים, אבל גם רגישים”. אחת הלקוחות סיפרה לי בהתלהבות על צ’ה און-וו, שחקן קוריאני מפורסם, ועל דמויותיו ה”מושלמות” – יפה תואר, חכם, עדין ומלא קסם. כשחיפשתי לראות מי זה, הופתעתי לגלות גבר שונה במראה מאשר סילבסטר סטאלון, ארנולד שוורצנגר או ליאם ניסן. גיליתי מישהו שיותר קרוב במראהו לאישה מאשר גבר. זה שונה בתכלית ממה שאולי הורגלנו אליו בעבר בייצוגי הגבר הטיפוסי בקולנוע ובטלוויזיה.
הדמות ה”מצ’ואיסטית” של פעם, זו שהייתה קשוחה, חסונה, ממעטת להביע רגשות ומתמודדת עם קשיים דרך כוח ועוצמה, נראית פתאום לא רלוונטית ליד המודל החדש. הגיבור של הדרמות הקוריאניות הוא לרוב גבר שמחובר לרגשותיו, מבין ומכיל, מוכן להשקיע בטיפוח עצמי (ולא רק פיזי), ובעיקר – רומנטי באופן שפשוט לא תמיד נראה במציאות המערבית, ובטח לא הישראלית. המשיכה לשחקנים קוריאנים אינה תופעה נקודתית, אלא חלק מגל תרבותי רחב הידוע כ”האליו” (Hallyu) – גל קוריאני, ששוטף את העולם כבר שנים וזוכה לפופולריות אדירה בישראל. הדרמות הקוריאניות מביאות קסם כולשהו למיליוני בתים בעולם. לעולם לא צפיתי בסדרות קוריאניות אבל התחלתי לחקור ולשאול את אלו שכן צופים, מה מאפיין את הסדרות הללו? לדבריהן, הן מציגות עולם שונה של:
* רומנטיקה אידיאלית: הדרמות הקוריאניות מצטיינות ביצירת עלילות רומנטיות שובות לב. הדגש הוא על בניית מתח, מחוות קטנות וגדולות, אהבה “טהורה” ותמימה שמתפתחת לאט. זהו עולם שבו גברים מוכנים לעשות הכל למען האישה שהם אוהבים, להגן עליה, להקשיב לה ולכבד אותה.
* גבריות רגישה ומטופחת: בניגוד לסטריאוטיפים גבריים אחרים, הגיבורים הקוריאנים בדרך כלל מטופחים מאוד, מקפידים על אופנה וטיפוח עור, ועם זאת, הם אינם מאבדים מאומה מגבריותם. להיפך, הם מציגים מודל גבריות שמכיל גם רגישות, אמפתיה ואפילו פגיעות, מבלי שזה ייתפס כחולשה. דמויות כמו צ’ה און-וו מדגימות זאת באופן מושלם: הוא יכול להיות “קר” ו”מרוחק” בהתחלה, אך מתחת לפני השטח מסתתר לב רחב, רגישות עמוקה ונאמנות שאין שנייה לה. עם עלייתן של פלטפורמות כמו נטפליקס, התוכן הקוריאני הפך לזמין ונגיש מאי פעם, מה שאיפשר לגל הקוריאני להגיע לכל פינה בעולם, כולל ישראל.
השאלה המתבקשת היא, האם ה”גיבורים” הקוריאניים מסמנים את סוף עידן האלפא? האם מדובר בשינוי ארוך טווח בתפיסת הגבריות, והאם “הטפת האלפא” – הרעיון שגבר צריך להיות דומיננטי, כוחני וקשוח – הולכת ונעלמת? נראה שהתשובה אינה חד משמעית. אין ספק שהמודל הגברי ה”רגיש” וה”רומנטי” של הדרמות הקוריאניות קוסם לנשים רבות ומהווה עבורן פנטזיה. הוא מציע אלטרנטיבה מרעננת לדמות הגבר המסורתית שאולי נראית פחות נגישה רגשית. הוא מעיד על כך שישנו צימאון לדמות גברית שמשלבת עוצמה פנימית עם יכולת להכלה, הקשבה וביטוי רגשי.
עם זאת, חשוב לזכור שזוהי פנטזיה טלוויזיונית. המציאות, כמו תמיד, מורכבת יותר. בתור מי שמסתובב בתוך עמו ו”חי את העולם” בצורה מוחשית, אני יכול לומר בוודאות שעדיין נשים רבות בישראל, ובעולם כולו, עדיין נמשכות לתכונות “אלפא” מסוימות – אסרטיביות, ביטחון עצמי, יכולת לקבל החלטות ולהוביל. ייתכן שהמשיכה היא לא ל”חיספוס” במובנו הגס, אלא לעוצמה וביטחון שמשולבים עם יכולת להכלה וכבוד. אפשר לומר שהכלל הישן “גברים הם… ונשים הן…” כבר אינו גורף. ישנן נשים שנמשכות לדמות “האלפא” הקלאסית, אחרות נשבות בקסם הגבר ה”רגיש” מהדרמות הקוריאניות, ורבות מהן מחפשות שילוב של השניים – גבר בעל עוצמה אך עם לב רחב ונפש עדינה. המודל הגברי מתפתח, הופך מורכב יותר ומכיל קשת רחבה של תכונות, והפנטזיות של נשים הולכות ומתגוונות בהתאם. דעתי היא, שהתופעה של המשיכה לשחקנים קוריאנים היא לא רק טרנד חולף, אלא צוהר לעולם שלם של ציפיות ותשוקות נשיות משתנות. היא מאתגרת את הסטריאוטיפים המוכרים ומעודדת אותנו לבחון מחדש מהי גבריות במאה ה-21, ואיך היא נתפסת על ידי נשים. ייתכן ש”הגבר החדש” כבר כאן, והוא מגיע אלינו דווקא מדרום קוריאה.כך או כך, לבוא בהצהרות חד משמעיות לגבי מיהו גבר שנשים נמשכות אליו, זה לא יהיה מעשה אחראי בעקבות מה שכתבנו כאן.דבר אחד בטוח ומוסכם, אם אתה נראה טוב, מתלבש יפה ונכון ואתה אכפתי ונותן מקום והכלה למי שעומדת מולך, כבר יש לך יתרון, גם אם אתה לא מלוכסן עיניים קוריאני.
***נספח: לאחר שסיימתי לכתוב שורות אלו, נזכרתי במישהי שאני מכיר מזה זמן רב, שגם צופה באדיקות בסדרות קוריאניות, ולא זו בלבד, אלא שבעקבות הסדרות אף נסעה בעצמה לדרום קוריאה על מנת לחיות ולהרגיש את התרבות הקוריאנית ולוודא האם יש קשר בין הפנטזיה שעל המסך לבין המציאות. לבקשתי, היא הכינה כמה דברים כתובים ולהלן תמצית דבריה שבהחלט חשובים לסגירת המעגל של המאמר הנוכחי.וכך היא כותבת: צריך לדעת שבמציאות, מדובר באנשים רגילים (אפילו מכוערים) שעוברים ניתוחים על גבי ניתוחים כדי ליפות את עצמם. הם אמנם אדיבים מאד, אבל בקוריאה ישנה בעיה גדולה מאד של תחרות ושאיפה למצוינות בצורה חולנית. זה בא לידי ביטוי שאין שם בעיה לדרוך האחד על השני בשביל להצליח ולהיות הכי טוב במה שאתה עושה וגם המשפחה אצל חלקם לא מעניינת ונדחקת הצידה.
ראוי לציין שבכל הנוגע ליושרה, הקוריאנים אינם סלחנים לגיבורי התרבות שלהם. זה מגיע לרמות מיקרו, שאפילו אם ישנו איזה אדם צר עין שלמד בבית הספר עם איזה כוכב תרבות, ויספר עליו שהוא היה אלים ובריון בבית הספר שבו הם למדו יחד, מבחינת הקוריאנים הקריירה של אותו כוכב תרבות הסתיימה. גיבורי התרבות שלהם צריכים להיות ללא דופי ברמת מלאכים. הבעיה היא, שכשהם ירצו להפיל מישהו הם גם יעלילו עליו עלילות שווא למרות שהוא לא עשה שום דבר רע או יוצא דופן.שחקנים וידוענים רבים מתאבדים בדרום קוריאה, סובלים מדיכאון פנימי מבלי שהם משתפים מה עובר עליהם, שמא הקריירה שלהם תיפגע.היא הדגישה בפניי, שאכן יש דרמות קוריאניות שהיא מאד נהנתה מהן, בעיקר בגלל השחקנים בעלי המראה העדין וההתנהגות ה”מקסימה”, וביום בהיר אחד היא מגלה (היא חברה בקבוצות של שחקנים קוריאנים ומעריצים) ששחקן פלוני בגד באשתו ושחקן אחר היכה את אשתו, שחקן אחר התאבד כי היה מכור לסמים, ועוד כוכב על מבוגר שהעריצה התאבד בגלל דיכאון, לחצים וחובות. שחקנים “אדיבים ומנומסים”, על המסך עמדו לדין על אונס ועל אלימות במועדונים.
היא סיימה את דבריה שבהיכרות אישית עם כמה מהם, חלקם באמת נחמדים, אבל רחוקים מלהיות “יפים” במציאות.
לסיכום – לא כל נוצץ הוא זהב.
הוספת תגובה