“אני מודה שנשמתי לרווחה. היה זה כשרותי איש כסית הביאה לי עותק של ספרה המטה-ביוגראפי ‘זהירות מהדלת’ (שמו הקודם של הספר). רותי היתה נשואה למויש’לה איש כסית, אולי הטוב שבידידי, שהלך לעולמו כאילו נפטר בטרם עת מכל הפנאי הזה ותוך חוסר התחשבות בחבריו שנשארנו, כפי שנהג לומר: ‘לקחת הכל… אבל במידה’. אז חשבתי שרותי כתבה ספר סטייל ‘השם-יקום-דמו’ ואני אאלץ ‘לאהוב’ את הספר בגלל מויש’לה. …אבל לשמחתי גיליתי שהמדובר בסופרת ולא אשתו-של, אשר כתבה תיאור מבריק, מדויק ומעורר התפעמות של התקופה, האנשים והנופים, של מי שהשקיפה על מחוזות חייה וחיי מנקודת ראות של מי שמעז, כפי שניסח אנדרה ג’יד: ‘הכתיבה הטובה תחילתה בשיגעון וסופה בהיגיון’.
כך כתב הבמאי הידוע אסי דיין ז”ל על הספר “כך היינו” שאותו כתבה רותי איש כסית, אשתו של משה איש כסית, שכאמור היה חברו הטוב וכיכב בסרטים רבים שביים אסי דיין. אסי דיין הספיק לקרוא את הספר שבע שנים לפני מותו, ואף כתב המלצה יוצאת דופן על “כך היינו”, שבימים אלו נמכר בחנויות הספרים ברחבי הארץ וגם בחנות המקוונת של “עברית”.
רותי איש כסית מגלה כי כשכתבה את ספרה “כך היינו” היא ממש חיה את אותה תקופה שהיא מתארת, “וזה מה שראיתי לנגד עיניי. יש לי זיכרון חזותי וכשכתבתי את הספר ממש הייתי שם. כך למעשה הצלחתי לשחזר את התקופה הזאת. זה לא היה בשליטתי לכתוב את הספר וסיימתי לכתוב אותו בשלושה חודשים. זה היה כמו שיר שמתנגן ואי אפשר לעצור אותו. בהתחלה חשבתי שכתבתי ספר על מוישלה, והמטרה שלי הייתה שיזכרו את מוישל’ה יותר מהצד האנושי שלו. לא ידעתי שהספר הוא עליי. כשהראיתי לאסי דיין את הגרסה הראשונה של הספר הוא אמר לי שאני צריכה להוסיף פרטים על ילדותי בנווה עמל. בהתחלה כתבתי בכתב יד, ולאחר מכן התחלתי להקליד את הספר במחשב. לפעמים הייתי צריכה לקרוא את מה שהקלדתי כדי לבדוק מה כתבתי. היו קטעים כואבים מאוד, שכתבתי עם דמעות בעיניים. פשוט לא חסתי על עצמי”.
בספר מספקת רותי איש כסית הצצה לחיי הבוהמה התל־אביבית של שנות ה־70, כולל חוויות רבות שבהן השתתפו אריק איינשטיין, שמוליק קראוס, אסי דיין, ג’וזי כץ, מונה זילברשטיין ואחרים – והכל בזווית אישית־משפחתית ולא רכילותית. הספר מתעד גם את מערכת היחסים המורכבת בין רותי למשה. רותי: “אני ומשה אהבנו להשתובב והפכנו להיות חברים טובים. היינו מגלים האחד לשנייה את כל הסודות עם מי יצא כל אחד מאיתנו ומה עשינו, ולכן ההתאהבות שלנו לא הייתה שגרתית. לי היה קשה להיות בבית כשהוא ישן עד מאוחר, וגם העבודה עם משפחתו הייתה יותר מדי דחוסה. לכן הרגשתי צורך להתרחק קצת, והתרחקות זו קירבה בינינו. במצב שנוצר מצאנו את שביל הזהב לזוגיות. הייתי לוקחת בייביסיטר לילדים, וכך היינו קובעים פגישה ויוצאים לבלות. הוא היה טיפוס מגונן מאוד ואבא שהילדים התגאו בו מאוד”.
היא זוכרת ממותו הטראגי של בעלה בעיקר פחד אימים. “הוא היה העוגן של העולם שלי. עוצמת הפחד שהייתה גדולה כל כך. הגוף רעד כל כך ולא יכולתי להכניס את האצבע לחוגה של הטלפון ולהתקשר. במשך כל השנים היה קשה לי להתמודד עם מותו, אבל מכיוון שיש לי שלושה ילדים הייתי חייבת לתפקד כמו רובוט. תמיד הייתי מטופחת ולא נראיתי אלמנה עם שלושה ילדים, שאותם השתדלתי לגדל בשמחה”.
לסיום היא אומרת כי אם כל מי שיקרא את הספר יצליח לחיות את אותה תקופה, “עשיתי את שלי. הייתי שמחה מאוד אם היו יהפכו את הספר לסדרה או לסרט”.
הספר “כך היינו” מאת רותי איש כסית” נמכר בחנויות הספרים ברחבי הארץ וב”עברית”:
https://www.e-vrit.co.il/Product/37857/%D7%9B%D7%9A_%D7%94%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%95
הוספת תגובה