בתוך הילקוט שמורים זיכרונות ילדות, חלומות שנפרצו, פיסות אמונה, אנשים שנכנסו ויצאו, אהבות ראשונות ושברים שעוד מבקשים תיקון. הילקוט הזה מכיל את סיפור חיינו שהוא גם שלנו וגם של כל מי שצעד לצידנו. כי המסע שלנו ביקום איננו מסע בודד; הוא שזור בחוטים עדינים של קשרים, השתקפויות והדהודים של תדרים ואנרגיות ומילים.
המשורר שרון בר־לב כותב בשירו “ילקוט”:
“אֲנִי אוֹסֵף זִיכְרוֹנוֹת בְּיַלְקוּט בַּד בָּלוּי, מִגְבָּל בִּנְשִׂיאָה, וּבְכֹחִי לִדְחוֹס בּוֹ בְּמִדָּה. אֵלּוּ סִפּוּרֵי חַיִּים, חֲלָקָם אֲמִתִּיִּים, חֲלָקָם בְּדָיִים,אֲבָל כֻּלָּם עֵדִים לְדְרָכִים וַאֲנָשִׁים.”במילים הפשוטות הללו מונח עומק גדול: כל סיפור, כל זיכרון, כל פגישה, הם עדות לעולם שעברנו, לשיקופים שהיו לנו מסביב, להדהוד שהשארנו באחרים.
החיים מזמנים לנו שיקופים מתמידים, לעיתים עדינים ולעיתים מטלטלים: אדם קרוב שבגד באמון שלנו משקף את המקום שבו אנחנו מוזמנים להציב גבולות חדשים ולהתחזק.מורה או מנטור שנכנסו לחיינו בדיוק ברגע הנכון מהדהדים לנו את האמונה שאנחנו מסוגלים ליותר ממה שדמיינו. בן משפחה שמאתגר אותנו שוב ושוב, חושף את המקומות הפנימיים שעדיין מבקשים ריפוי וקבלה. אהבה גדולה שהסתיימה בפתאומיות משקפת לנו את האומץ להיוולד מחדש מתוך הכאב. ואפילו אדם זר שפגשנו בתחנת דלק, בסופר או ברחוב יכול לומר משפט אחד שנחרט בלב ומסיט את המסלול כולו.
וכמו שכותב שרון בר לב המוכשר בסיום: “עַד שֶׁאַהֲפֹךְ לָבָן דְּמוּתִי שֶׁל יַלְקוּטִי – בָּלוּי וּמְרוֹפָּט.”הילקוט הבלוי הוא אנחנו. הוא הרישום השקט שמוכיח שצעדנו כאן, אהבנו, כאבנו, חלמנו, נפלנו וקמנו. המילים שאנחנו אוספים בילקוט חיינו הן לא רק סיפורים אישיים, הן תדרים שממשיכים להדהד בעולם. מחשבה אחת משנה מסלול, מילה אחת נוגעת בלב, שיחה אחת יכולה להפוך עולמות. במסע שלנו ביקום, אנחנו מגלים שהילקוט שלנו אולי בלוי, אבל התוכן שבו יקר מפז: הוא מזכיר לנו שהחיים הם לא רק מה שעברנו, אלא גם מה שבחרנו לספר, לכתוב, ולתת לאחרים לשמוע.
כי בסופו של דבר מילה אחת יכולה להיות ניצוץ שמדליק מסע שלם. תחשבו על זה.
הוספת תגובה