רחוב דיזנגוף שוקק חיים בשעות הערב. פה ושם בר קטן, שם בית קפה, צעירים יושבים אחרי יום עבודה ארוך, סוגרים את השבוע מול חבר, מול בן זוג, מול כוס שמחממת את הלילה. כל מקום ברחוב הזה נושא סיפור משלו, יש בהם יופי שקט שמחכה שתבחין בו.כשנכנסתי אתמול ל”נולה בייקרי”, הרגשתי את זה מיד. לא הייתי צריכה מדריך תיירים כדי להבין איפה אני. הכל שם דיבר: העיצוב, האנרגיה, הריחות, והלהקה החיה שמילאה את החלל בצלילי ג’אז אמיתי. רחוב דיזנגוף, אבל הרגשה של רובע צרפתי בניו אורלינס.
מלואיזיאנה לפינת ארלוזורוב
מאחורי הקסם של “נולה” עומדת טליה רסנר, דור שלישי בניו אורלינס ודור רביעי בארה”ב. רסנר, שעלתה לישראל בגיל 8, מעולם לא שכחה את הטעמים והריחות של הבית. כבר 13 שנה שהיא מגישה לתל אביבים את “אמריקה של פעם”.עוגות סמורס, צ’יזקייק ניו יורקי ופנקייקים שמגיעים בדיוק כמו שצריך. אבל היום (19 בפברואר), כמעט במקביל לחגיגות בניו אורלינס עצמה, המתוקים פונים מקום לתפריט ספיישל שמחזיר את טליה לשורשים הכי עמוקים שלה.
הוריקן בכוס, קייג’ון בצלחת
התיישבנו בשולחנות קטנים בשעה 19:30, אחרי עבודה, עם קוקטייל הוריקן ביד. זה לא היה סתם משקה, זה היה רגע. טעם אמריקאי שפתח את החך ושלח אות ברור: נחתת היישר לניו אורלינס.לצד הקוקטייל הגיעו צלעות תירס עטופות בחמאת קייג’ון ועשבים (52 ש”ח). אני אוהבת תירס, אבל כאן היה משהו יותר. המנה גדולה, מדויקת, מתאימה לשניים. אחריה שרימפס לואיזיאנה עם שום ופלפלים (78 ש”ח): מנה שמדברת בשקט, לא מתיימרת ולא מתנשאת, פשוט טעימה ומכובדת בכמות. אהבתי אותה.לקחנו הפסקה קטנה, עברנו למתחם הופעת הג’אז עם הקוקטייל ביד. “לנקות את הראש” כמו שאומרים. להקה צעירה ומגניבה שמילאה את החלל בלי להתאמץ. רגע כזה שלא מתכננים, פשוט קורה.
פו-בוי, גאמבו, וקינמון לסיום
חזרנו לשולחן ופגשנו את הפו-בוי, ראשית בגרסת הבשר המפורק בלחמניה האמריקאית הפריכה (68 ש”ח), ואחריו פו-בוי דג בלחמניה ארוכה (68 ש”ח). הדג המטוגן נמס בכל ביס, אותנטי ועדין, בלי שום ניסיון להרשים. זה מה שמרשים בסופו של דבר.הכוכבת של הערב הייתה הגאמבליה: נזיד עוף, שרימפס ונקניקיות עם אורז וירקות (84 ש”ח). מנה מופרעת בצורה הנכונה, לא מתוחכמת, לא מסובכת, פשוט עמוקה וטובה. גם הכלי הגשה דיברו שפה משלהם, היה בהם משהו שיחזק את השיח עם המנות.הסיום? עוגת שמרים וקינמון מסורתית (28 ש”ח) ומאפינס עם שוקולד צ’יפס תחושה שסיימת ארוחה אמריקאית אמיתית, לא סימולציה של אחת.
כמה שעות של ניו אורלינס על דיזנגוף
היציאה מ”נולה” הרגישה כמו יציאה ממקום אחר לגמרי. לא כי מישהו ניסה להפליא ולא בדיוק כי לא. הכל שם מתאים: האוכל, המקום, האווירה, הבחירות בתפריט. ההתאמה הזו בין האוכל הקייג’ון האותנטי ללהקת הג’אז החיה ולעיצוב שמספר סיפור, היא מה שגורם למקום להרגיש נכון. אם לא הגעתם עוד לניו אורלינס, תנסו קודם את דיזנגוף. יכול להיות שתתאהבו שם.
חגיגות המרדי גרא ב”נולה בייקרי”: 19 בפברואר 2025
רחוב דיזנגוף 197, תל אביב
הוספת תגובה