בזמן שישראל נלחמת מול איראן לצד ארצות הברית, כשהשמיים ומדבריות הנגב הפכו לזירת קרב, שלושים טייסות קרב מרימות את מטוסיהן וממריאות אל מול האויב. לא כדי להוכיח דבר לאף אחד, אלא כי זה הבית שלהן, כי כך הן בחרו להגן עליו. הנשים של 2025 לא עומדות בעורף. הן בחזית. מפקדות טנקים, מפקדות גזרה, לוחמות שאינן מרפות. לפעמים הן עוזבות את ילדיהן בבית כשגם הבעל בשדה הקרב, והמשפחה המורחבת סבתות, דודות, אחיות סוגרות את הפרצה בשקט ובלי להתלונן. זו אחדות שלא כותבים עליה מספיק.
כי הלוחמות הן גם אימהות. נשים שרוצות להגן בנפשן על ילדיהן ועל ביתן ועוזבות את אותו בית כדי לעשות זאת. הן שוברות שני עולמות בו-זמנית: את מוסכמות השדה ואת מוסכמות המטבח. ולצידן, ולא פחות מהן, האימהות שמלוות את בניהן ובנותיהן אל הצבא, ששולחות אותם מתוך כוח אפילו כשהלב נשבר בפנים. ואלו שנשארות בבית, בעורף, ותורמות: מתנדבות בבתי חולים, מחבקות קשישים בודדים, מסייעות למשפחות שביתן התנפץ מפגיעת טיל. כל פעולה קטנה היא אקט של גבורה.
“הן שוברות שני עולמות בו-זמנית: את מוסכמות השדה ואת מוסכמות המטבח”
ולך, האישה שקוראת את השורות האלה,אני רוצה לומר תודה. על מי שאת. הלביאה שנלחמת ולא מרפה. שוברת מוסכמות חברתיות בשם הצדק ובשם עצמה. יש לכך מחיר כבד, ואת משלמת אותו בשקט, ביום יום, בלי תשואות.כל אחת ואחת מכן שעושה טוב בכפר קטן, בשכונה, בחדר חולים, בקוקפיט מוסיפה טוב גדול לעולם. כי הרבה טוב קטן הופך לטוב גדול. זכרי: את המלכה. על כתפייך כנפי נשרים, ועל ראשך עטור עלי זית כי את תמיד האחת שמחזיקה.
חבקי את עצמך. פנקי את עצמך. מגיע לך על כל מה שאת.
מקסים. במיוחד כייף לקרוא על במגזין שיזמית שלה היא אישה !
❤️🙏