המהלך נעשה במסגרת תקנות חדשות שהותקנו השנה, ומאפשר ליקבים לסמן את אזור המוצא על בקבוקי היין באופן וולונטרי. המפה גובשה בשיתוף המועצה לגפן היין, ארגון היין הישראלי והתאחדות התעשיינים, והיא פתוחה כעת להערות הציבור.היקבים יוכלו להדפיס על התוויות שמות כמו “גליל” או “יהודה”, אבל רק אם לפחות 85% מהענבים בבקבוק באמת גדלו שם. זו דרישה דומה לזו שקיימת בשמפיין או בבורדו, ושמטרתה למנוע שימוש לרעה בשמות אזוריים יוקרתיים.
עבור הצרכנים, השינוי יביא יותר שקיפות והבנה טובה יותר של מה שהם קונים. במקום “יין ישראלי” כללי, יהיה אפשר להבין מאיזה חלק בארץ הגיעו הענבים ולהכיר את ההבדלים בין אזורים. מי שמחזיק בקבוק מהגליל יידע שהוא מגיע מאזור עם חורף קר ועומס חום מתון, שמתאים לזנים מסוימים. מי שקונה יין מהנגב מבין שמדובר באקלים חם ויבש לגמרי. היקבים עצמם צפויים להרוויח מזהות ברורה יותר. במקום להתחרות על “יין ישראלי” כמותג כללי, כל אזור יכול לפתח מוניטין משלו בדיוק כמו שקרה עם נאפה ואלי בקליפורניה או מוסל בגרמניה. זה יכול למשוך השקעות ותיירות, ובעיקר – לעזור למותג הישראלי להישמע רציני יותר בשווקים הבינלאומיים.
ענף שצומח במהירות
התעשייה המקומית נמצאת בתקופה טובה. כל שנה מיוצרים בישראל כ-45 מיליון בקבוקי יין ועוד 11 מיליון של תירוש. רוב הכרמים – בערך 70% – מוקדשים לזנים אדומים, עם עדיפות ברורה לקברנה סוביניון, קריניאן ומרלו.התוצאות מדברות בעד עצמן: יינות ישראליים מצליחים להביא הביתה מדליות מתחרויות בינלאומיות, כולל מדליות זהב. הייצוא גדל בהתמדה בעשור האחרון והגיע ב-2024 לכ-65 מיליון דולר. רוב המשלוחים – מעל 70% – יוצאים לארצות הברית, אבל יש שוק גם בצרפת, בריטניה, קנדה וגרמניה.
השפה הבינלאומית של היין
בעולם היין משתמשים במונח הצרפתי “טרואר” (Terroir) כדי לתאר את המכלול של אקלים, קרקע וגיאוגרפיה שמשפיע על הענבים. זה לא רק עניין של טמפרטורות זו גם זרימת האוויר, לחות, גובה מעל פני הים והרכב הקרקע. בגולן, למשל, הלילות הקרירים והקיץ המתון יוצרים תנאים מצוינים לענבים איכוtiים. ביהודה ובגלבוע, זרימת האוויר המתמדת במדרונות ההרים שומרת על יובש ומאפשרת הבשלה איטית ומאוזנת.עכשיו, לראשונה, ישראל מכירה באופן רשמי ב”טרואר” שלה. כל אזור יקבל זהות משלו, והיקבים יוכלו לבנות עליה מוניטין ארוך טווח בדיוק כמו ששמפיין הפך לשם דבר או בורדו לסמל יוקרה. זה לא רק עניין של גאווה לאומית זו תשתית שיווקית שיכולה לשנות את הדרך שבה היין הישראלי נתפס בחוץ לארץ. המפה עדיין בשלב של שימוע ציבורי, אבל ברור שהכיוון נקבע. ישראל רוצה להיות לא רק מדינה שמייצרת יין, אלא מדינת יין עם זהות מובחנת.
אזורי גידול היין של ישראל
אזור הגליל, מתחלק לשלושה אזורי משנה: הגליל העליון, בו שורר אקלים ים תיכוני קריר וממוזג, שיכול להיות גשום מאוד וגם שלגי, ומאפייני הקרקע בו הם טרה רוסה על סלעי גיר, עם תנאי ניקוז טובים. הגליל התחתון, בו מזג האויר חם יחסית עם לחות משתנה, והקרקע היא גירית עם עמקי סחף, והגולן, בו מזג האויר הוא ים תיכוני ממוזג, גשום מאוד בחורף ולילות קרים בקיץ. הקרקע בו היא בזלתית עשירה שמנקזת היטב. בקיץ, שורר באיזור עומס חום נמוך במיוחד שהוא אידיאלי לאיכות ענבים.
אזור רכס הכרמל, הוא ליבו ההיסטורי של היין הישראלי, ובו ממוקמת זיכרון יעקב, שממנה החלה תעשיית היין בישראל עוד מימי הברון רוטשילד. האקלים באזור מתון בזכות קרבתו לים התיכון ועם לחות גבוהה. הקרקע היא בעיקר סלעי גיר עם מעט אדמות סחף. ייחודו של האיזור טמון בכך שההפרש בין טמפרטורות היום לטמפרטורות הלילה הוא נמוך. בתנאים אלה הענבים חווים טמפרטורה יציבה לאורך היממה, ללא קירור לילה שמאט את הליכי ההבשלה.
אזור השומרון, הכולל שלושה אזורי משנה; הרי הגלבוע, צפון השומרון ודרום השומרון. בעוד אזורי צפון ודרום השומרון מתאפיינים בטמפרטורות ים תיכוניות קרירות, עם גשמים ולילות קרים, וכן אדמות טרה רוסה וגיר, אזור הרי הגלבוע מתאפיינים במזג אויר לח ויבש, טמפרטורות קיץ גבוהות, ואדמה גירית ובזלתית. באיזור זה גם נושבות רוחות היורדות בלילות במורדות ההרים ומקררות את הכרמים. זרימת האוויר הקבועה מונעת עמידת לחות, מפחיתה מחלות ויוצרת תנאי לילה קרירים התורמים להבשלה מאוזנת של הענבים.
אזור מישור החוף, היא רצועת גידול רחבה, מהגליל המערבי בצפון ועד איזור עוטף עזה בדרום. האקלים הוא ים תיכוני קלאסי, עם קיץ חם ולח וחורף מתון, והקרקעות בו מגוונות, מחוליות ועד חרסיתיות.
אזור הנגב, מחולק לשני אזורי משנה מרכזיים: רמת ערד, המאופיין במזג אויר יבש וחם ולילות קרים במיוחד, כאשר האדמה היא רדודה ולרוב לסית, ואזור הר הנגב, המאפיין בטמפרטורות הרריות, עם חורפים קרים וקיץ חם ויבש. האדמה באזור היא ליתוסול, לס וגבס.
אזור העמקים, בו האקלים הוא ים תיכוני מתון, עם קיץ חם ולח, וכן משרע טמפרטורות נמוך בקיץ, כאשר החורפים מתונים עם משקעים קלים. הקרקעות באזור הם חרסיתיות כבדות ומינרליות, פוריות מאוד אך עם ניקוז מוגבל. בחלקים נרחבים בו אף נפוצות קרקעות כבול, בעיקר בעמק החולה ובעמק חפר.
אזור יהודה, המחולק לארבע אזורי משנה: ירושלים והרי יהודה, מדרונות יהודה, לכיש ונגב-יהודה. בירושלים והרי יהודה נפוץ מזג אויר ים תיכוני קריר, גשום ולילות קרים והקרקה מתאפיינת באדמות טרה רוסה וגיר. במדרונות יהודה, קיימות רוחות היורדות במורד ההרים ונוצרת זרימת אוויר קבועה שמביאה לאוורור טבעי, בדומה למתרחש באזור הרי הגלבוע. באזורים לכיש ונגב יהודה מזג האויר דומה, והוא בעיקר יבש, עם טמפרטורות קיץ גבוהות וצחיחות, כאשר הלילות קרים. ההבדל הוא במאפייני הקרקע, בלכיש יש אדמה חולית לסית ובנגב יהודה חרסיתית, כלומר חולית ודלה.
הוספת תגובה