ב-16 בספטמבר, כשהאורות יתרכזו בטקס החלוקה בלונדון, מור תעמוד על הבמה ותקבל את הפרס שמכתיר אותה כאחת המעצבות המבטיחות של הדור הצעיר. אבל זה רק ההתחלה, בין התאריכים 17-20 בספטמבר, הדגם הזוכה שלה יוצג לקהל הרחב בפסטיבל העיצוב של לונדון, במה שמבטיח להיות רגע מכונן בקריירה הצעירה שלה.הפרויקט “Touch Wood”, שהוצג לראשונה בתצוגת הגמר בתל אביב לפני שבועיים, הוא הרבה יותר מקולקציית אופנה. זהו סיפור משפחתי עמוק שנארג לחוטי צמר ונחרט בעץ. המעצבת, שגדלה כאחת מארבע בנות לאב נגר, התמודדה כל חייה עם השאלה המורכבת של המשכיות: מי ימשיך את דרכו של אביה?התשובה הגיעה בצורה לא צפויה דרך מחט ומספריים, דרך חזון אסתטי שמתרגם את שפת העץ הגברית והמינימליסטית לעולם הנשיות הרך והזורם. מור בחנה את מרחב העבודה המוכר של אביה – קווים ישרים, גבולות ברורים, חוזק ואיפוק רגשי – והציבה לעומתו את המרחב שלה: רגשי, שקוף, תנועתי ובלי גבולות קבועים.
זכייה כפולה ומסר עמוק
זו למעשה הזכייה השנייה של מור בתחרות המוערכת. בשנת 2024 כבר זכתה בקטגוריית Real Leather Stay Different, מה שמבסס את מעמדה כקול חדש ומשמעותי בעולם העיצוב הבר-קיים.תחרות Only Natural Design אינה סתם תחרות עיצוב נוספת. מדובר בתנועה בינלאומית המאתגרת את דור המעצבים הצעיר ליצור אך ורק מחומרים טבעיים – צמר, קנבוס, מוהייר, עור ועץ. החזון פשוט אך מהפכני: בעולם שנמצא בנקודת מפנה אקלימית, כשהפלסטיק מזהם את הימים ופסולת האופנה המהירה מערימה הרים של בזבוז, הכוח בידינו להדליק מחדש את החיבור לטבע.
הדגם הזוכה: פסל לובש
הלוק הזוכה של מור הוא הוכחה חיה לכך שגבולות בין אמנות לאופנה הם בעיקר בראש שלנו. החזייה המגולפת מעץ אגוז, העשויה בטכניקות נגרות מסורתיות, מתרגמת חומר שמזוהה עם גבריות וחוזק לפריט אינטימי שמשדר עדינות נשית. זו טרנספורמציה לא רק פיזית אלא גם רעיונית – הדרך שבה המעצבת לוקחת את המורשת האבהית ועושה אותה שלה.המכנסיים הרחבים, העשויים מעור חום עם טכניקת תבליט ייחודית, משלימים את התמונה. הם מדגישים את קווי המתאר הנשיים ומעוררים הקבלה לגרעין ולתנועתיות הטבעית של העץ. הגזרה הקלאסית נשמרת, אבל הצללית יוצאת מגבולות הגוף המוכרים – בדיוק כמו שמור עצמה יוצאת מהגבולות של מה שמצופה ממנה.
עתיד בטעם של עבר
בעולם שרוצה הכל כאן ועכשיו, מור אלפסי מזכירה לנו שלפעמים העתיד הטוב ביותר הוא זה שיודע לכבד את העבר מבלי להישאר שבוי בו. הפרויקט שלה הוא מכתב אהבה לאביה ובו בזמן הצהרת עצמאות אמנותית. זה מה שקורה כשמשפחת נגרים מביאה לעולם מעצבת אופנה – הפטיש הופך למחט, הקורה הופכה לשמלה, והמסורת הופכת לחדשנות.כשמור תעמוד על הבמה בלונדון בשבוע הבא, היא תייצג לא רק את עצמה או את שנקר, אלא חזון שלם של אופנה שמכבדת את הטבע ואת המסורת. בעולם שמתמוטט תחת משקל הצריכה המהירה, זה בדיוק הסוג של מעצבת שאנחנו צריכים – כזו שיודעת שהטוב ביותר נוצר כשלוקחים זמן, כשמכבדים את החומרים, וכשמספרים סיפורים אמיתיים.
הוספת תגובה