בוקר אחד, בעיצומה של המלחמה, ישבה אורנה טל במושב צופר שבערבה ורצתה לכתוב. לא עבור עצמה הפעם, אלא עבור הילדים. “ידעתי שאני רוצה לכתוב על דמות שתיתן משמעות לכל שיח שיתקיים איתה,” היא מספרת. “וכשעלה אצלי רעיון הדחליל ידעתי שהוא יהיה דחליל שונה. הוא לא נמצא בגן ירק ולא בין שתילי גינה, אלא בתוך נוף מדברי, בגובה עיניהם של ילדים שנושאים בתוכם שאלות גדולות מגילם. כך נולד הספר “לא רק דחליל”.
שורשים בערבה, ניגון פנימי בכתיבה
אורנה טל נולדה בשנת 1963 במושב שדה ורבורג למשפחה של חקלאים. בגיל שמונה עברה עם משפחתה ושלושת אחיה למושב עין יהב שבערבה, ושם עוצבה נשמתה בין שדות חרוכי שמש, בחיק קהילה שהאמינה בהפרחת שממה. בגיל ההתבגרות עברה לבדה לקיבוץ יטבתה כדי ללמוד בחטיבת הביניים, מאחר שבעין יהב לא היו מספיק בנים ובנות בני גילה. המרחק מהמשפחה, ההתבגרות הבודדת בקיבוץ אלה חרטו בה פצע שהמשיכה לשאת עמה שנים רבות. לאחר שירות צבאי בתפקיד פקידת מבצעים בטייסת קרב בחיל האוויר, הגיעה אורנה בשנת 1986 למושב צופר, שם בנתה יחד עם בעלה לשעבר משק חקלאי, וגידלה את שתי בנותיה: שחר, מחנכת ואם לשלושה ילדים, וסתיו, דוקטור לעבודה סוציאלית ואם לשלושה בנים. כל המשפחה נשארה לגור במושב צופר, ואורנה מאושרת שיש לה את הזכות הגדולה ללוות את כל נכדיה בשנות ילדותם.
“הוא לא נמצא בגן ירק ולא בין שתילי גינה, אלא בתוך נוף מדברי, בגובה עיניהם של ילדים”
מסייעת לתלמיד, חינוך כיתה, ועד תוכנית שנתית לכתיבה יצירתית
את דרכה בחינוך החלה אורנה לפני כחמש עשרה שנים כסייעת של תלמיד, אך לא עבר זמן רב עד שנתבקשה לעבור לחינוך כיתה א’. הקשר החם והעמוק שידעה ליצור עם הילדים דיבר בעד עצמו. העבודה מילאה אותה בסיפוק שלא הכירה כמותו קודם לכן, ובעקבותיה השלימה תואר ראשון, תואר שני ותעודת הוראה. במשך שנות עבודתה בבית הספר היסודי פיתחה תוכנית שנתית בכתיבה יצירתית המותאמת לגיל הרך. תוכנית שהפכה לחלק מזהותה המקצועית. “הכתיבה נותנת לילדים כלי חדש,” היא אומרת, “שמאפשר להם לדבר במילים כתובות את רחשי ליבם.” הספר “לא רק דחליל” משמש אותה בשיעורי הכתיבה: לאחר קריאת הטקסט ועיסוק בדמותו המטאפורית של הדחליל, הילדים כותבים מכתב אישי אל “הדחליל הפרטי” שלהם ומביעים בו חששות, התלבטויות, דאגות ואהבה. “זה מרגש בכל פעם מחדש,” היא מוסיפה.
ספר שנולד מתוך אבל קהילתי
מושב צופר חווה כאב ואובדן עמוק במלחמה. שלושה מבניו, חיילים שגדלו בין שביליו נהרגו בעזה. האובדן והכאב עדיין מלווים את הקהילה כולה. מתוך אותו כאב גבר הצורך לכתוב. באחד הבקרים אורנה פתחה את המחשב והחלה לכתוב.הדמות שבחרה לא הייתה מקרית. הדחליל עלה בה כמין הכרח והיא מיד ראתה אותו מול עיניה, עומד בנוף מדברי וזמין לכל ילד שבא אליו. הנושאים שעולים בספר נכתבים אמנם בגובה עיניהם של ילדי גן, אך הם אוניברסליים לכל גיל: חברות ובדידות, פחד מאובדן, געגוע לאב שיצא למילואים, ואהבה ראשונה.
“אני חושבת שאני שומעת בכתיבה הלירית שלי את הניגון הפנימי שאותו אני שומעת בשירי המשוררים.”
הכתיבה כדרך חיים
הכתיבה ליוותה את אורנה לאורך כל חייה. לא תמיד ברצף, אך תמיד עם הרבה משמעות. “הכתיבה היא הדרך שלי לומר את אשר על ליבי,” היא מסבירה. “קל לי מאוד לכתוב.” בשל הרגישות העמוקה שהיא נושאת כלפי הזולת, היא כותבת גם עבור אחרים מילים לאירועים שמחים ועצובים כאחד. בימים אלה היא מנהלת יומן כתיבה עם חברה המתמודדת עם שיקום לאחר אירוע מוחי, ושוב היא נפעמת מעוצמתה של הכתיבה הכרונולוגית בתהליך הריפוי.על שאלת המצפן הספרותי שלה היא מהססת, ולבסוף עונה בביטחון: השירה. שיריהם של לאה גולדברג, נתן זך, יהודה עמיחי ורחל המשוררת ליוו אותה מאז ימי הקיבוץ ועד היום. “הם אפשרו לי לדייק את המחשבות שלי ולבטא את רגשותיי,” היא אומרת. “אני חושבת שאני שומעת בכתיבה הלירית שלי את הניגון הפנימי שאותו אני שומעת בשירי המשוררים.”
ספרייה של אומץ ואהבה
ספריה של אורנה טל עוסקים כולם בנושאים שלעיתים קשה לדבר עליהם ולכן חייבים לכתוב אותם. ספרה הראשון, “יפה כמו שברא אלוהים” (2000), עוסק באישה החוזרת אל זיכרון אונס מילדותה, ובמתח שבין כלימה לאמונה ובין בריחה להישארות. “מתקן ההורים” (2002, הוצאת גוונים) הוא מסע של בת המחפשת ריפוי רגשי עבור אמה. “שיחות עם השכן שלי” (2022, הוצאת ניב) מתאר אישה בשנות החמישים המנהלת שיחות יומיומיות עם שכנה. השניים פורטים למילים את מסע חייהם, לעיתים בחיוך ולעיתים בכאב של בדידות. “אמא שלה הולכת לאיבוד” (2024, הוצאת אוריון) עוקב אחר שנה ביחסים בין אם הלוקה באלצהיימר לבין בתה.ספר הילדים “הבית של איתי” (2019, הוצאת שניר) נכתב בעקבות מות בעריסה של נכדה איתי, בנה של שחר, בתה הבכורה. כשאחותו הקטנה של התינוק לא הצליחה להבין את לכתו, הרגישה אורנה שהמילים יכולות להעניק לה, עם הזמן, מענה מסוים. הספר זכה במקום הראשון בתחרות כתיבה לילדים של ההוצאה.
יד ארוכה אל הדחליל
בימים אלה אורנה אינה עסוקה בכתיבת ספר חדש. “אני בעיקר רוצה להושיט יד ארוכה לדחליל שלי,” היא אומרת בחיוך, “כדי לעזור לספר לפגוש עוד ועוד ילדים ובני אדם שימצאו בו את הידיעה שתמיד עלינו לבקש ולמצוא דמות בחיינו שיכולה להיות עבורנו משענת ומענה.”הכתיבה שלה, כך היא מדגישה, אינה דידקטית. “אך נדמה לי שבספריי אני מבקשת לתת לקוראים שלי כמו גם לעצמי את הידיעה שיש דרך שהיא רכה ומיטיבה, ועלינו מוטלת הזכות וגם החובה למצוא אותה.”
הספר “לא רק דחליל” מאת אורנה טל זמין בחנות: https://www.netbook.co.il/Book.aspx?id=15467
הוספת תגובה