החפצה אינה בהכרח רק תופעה המתבטאת באופן מוחצן קיצוני, גם דפוס יומיומי ושקט עלול לכרסם בכל זוגיות. עם זאת, יש להבחין בין החפצה פוגענית, לבין משחק תפקידים מיני מוסכם שמערב מרכיבים של החפצה באופן בריא.
תשוקה מול שימוש: ההבחנה הקריטית
האם כל רצון מיני הוא לא בעצם החפצה? ההבדל הוא בתפיסה: תשוקה בריאה מכירה בבן הזוג כסובייקט מלא, בעל רצונות, רגשות וגבולות. זוהי הזמנה לחלוק. גם כשאתה מבקש סקס חד צדדי, אתה עושה אותו בשיתוף ולא ‘אונס’. לעומת זאת, החפצה פוגענית היא הפיכתו של בן הזוג למוצר, כלי המשרת צורך מיני, רגשי או חברתי של הצד השני, תוך התעלמות מוחלטת מעצמיותו ורצונותיו. האבחנה הזו קריטית ליצירת זוגיות בריאה. כשהאחר נתפס כחפץ, הקשר הופך חד-צדדי, ומה שמתחיל כאינטימיות, כנראה מדומה, נגמר בקרע רגשי. הסימנים המקדימים רבים: שיחה מינית שהופכת לחד-צדדית (“אני רוצה, ככה צריך, זה מה שיהיה, או זה או כלום”), התעלמות מ’לא’ מפורש או מעורפל, לחץ קבוע לשנות מראה או תפקוד, והתמקדות ב”להשיג” סיפוק במקום ב”לחלוק” חוויה. זיהוי מוקדם של דפוסים אלה הוא המפתח לעצירה ולתיקון.
הגבול הלוהט: מתי החפצה היא משחק בריא?
הגבול שבו ההחפצה הופכת מנזק לכלי מעצים הוא הסכמה מלאה, מפורשת והדדית. לפעמים זאת גם הסכמה בשתיקה. הגבר או האשה, עושים מעשים של החפצה במיטה, שליטה, מילים משפילות, צ’אפחות קלות וכיו”ב – ולא מקבלים סירוב או לא נתקלים ברתיעה ובשפת גוף קפואה של בני הזוג. החפצה יכולה להיות בריאה ומלהיבה בתוך סקס סוער כאשר היא מגיעה מתוך הסכם ומתוך שיתוף פעולה, והופכת לחלק מהסקס ולפעמים אף חלק מז’אנר’ משחק תפקידים. לדוגמה, כאשר בני זוג בוחרים במודע להשתמש בשפה המוחפצת או להתייחס אחד לשני כאל “חפץ” או “רכוש” לרגעים קצובים, הדבר יכול להגביר את התשוקה והפנטזיה, כיוון שהיא מגיעה ממקום בטוח.ההבדל המהותי הוא שגם בשיא הסערה, שני הצדדים מכירים בסובייקטיביות ובאנושיות המלאה של השני, ויודעים שהמשחק יכול להיפסק ברגע אחד. הרגע המלהיב של ההחפצה המוסכמת נשען על הביטחון והידיעה שהאחר רואה אותי ואת גבולותיי. והוא יעצור בכל רגע שאומר שמשהו לא נעים לי. כלומר, כבוד הדדי הוא הבסיס לכל משחק פרוע.סקס סוער ואגרסיבי ככל שיהיה, חייב להיות תחת הטייטל של: “אם כואב לי אתה מפסיק”, ולא תחת הדימיון והשיגעון: “גם אם כואב לה אני אמשיך בכוח, כי נשים חולות על זה”. בשיגעון שכזה, סביר להניח שהגבר יעשה לעצמו נזק ודאי לטווח הארוך, אפילו הקצר. למה שבת זוגתו תמשיך לעשות איתו משהו שיש בו יותר סבל מאשר הנאה?
השחיקה הרגשית: כשהביטחון העצמי הופך שימושי
כאשר אדם מוחפץ באופן פוגעני, הוא לומד שקיומו מוצדק רק כשהוא ‘שימושי’. ההחפצה מערערת את הביטחון העצמי של הקורבן ויוצרת חוסר אמון יסודי. בן הזוג המוחפץ מתרגל לדכא את רגשותיו וצרכיו כדי להתאים את עצמו לתפקיד שדורשים ממנו, בין אם זה תפקיד המאהב, האם, או המספק. אבל אתם בטח מבינים שגם הסקס ייראה בהתאם, אם הוא יקרה בכלל.דפוסים אלה אינם נשארים בחדר המיטות. זוגות שמאפשרים החפצה חוזרת יוצרים דינמיקה של דפוס מקולקל : מין כחובה, פגיעה ברגשות כנורמה, והעדר מרחב אישי.
החפצה מגדרית
החפצה מינית אינה רק חוויה נשית. דפוסי החפצה שונים ומותאמים לציפיות חברתיות:
- החפצה גברית: גברים מוחפצים כשהציפייה החברתית (וגם הזוגית) היא שיהיו תמיד בעלי ביצועים, שתמיד צריך “לעמוד” להם, שאסור להם לגמור מהר, הם חייבים להיות זמינים ולהעניק לאשה מולטי אורגזמות. לחץ זה, כשהגבר תופס אותו כאמת כמו עשרת הדיברות, מוביל לחרדת ביצוע, ניכור מיני וקושי לבקש קירבה שאינה מינית – למשל, חיבוק או עזרה. אם גבר לא ממלא את התפקיד של “המצליח” או “המפרנס”, מחוץ למיטה, או תפקיד המאהב, הרב שגל ראשי, במיטה, הוא חש שערכו הזוגי יורד.
- החפצה נשית מחוץ למיטה: נשים מוחפצות כאשר הערך שלהן מותנה בתפקידן החברתי והוויזואלי – מראה, משקל, גיל ותפקוד אם. לחץ להיראות “צעירה וחטובה”, או לספק “משק בית מושלם” וילדים מטופחים, הופך אותן לחפצים המקיימים פנטזיה חברתית ולא לשותפות שוות ובעלות רצון עצמאי.
מניעה ותיקון: השיבה לכבוד הדדי
התיקון מתחיל בשפה ובתשומת לב מחודשת: שינוי השפה: לעבור מ”את/ה חייב/ת” או “מצופה ממך” ל”אני ממש הייתי שמח/ה אם” “אני מת/ה לנסות איתך…”או “האם זה נעים לך?”. שאילת שאלות והקשבה לתשובות מחזירות את בן הזוג למרכז כסובייקט. * כבוד לגבולות: יש להדגיש שהסכמה היא זאת שיוצרת אווירה סקסית וגורמת לשחרור. קביעת גבולות ברורים, כיבוד ה”לא” והבנה שגבולות יוצרים ביטחון נקי מפחד, למעשה מעצימים את התשוקה ולא פוגעים בה.
מעבר לחדר המיטות: ההחפצה בעידן הדיגיטלי
תופעת ההחפצה מועצמת בעולם הדיגיטלי. הפורנוגרפיה הזמינה והאפליקציות שבהן גוף האדם הוא מוצר צריכה ל”סווייפ”, הפרסומות שהולכות רק על פצצות וגברי פוסטר, מחזקות את התפיסה שהאחר הוא אובייקט.בניית זוגיות מתקנת אינה דורשת אלא שינוי תפיסתי. במקום לחפץ ולצפות, מומלץ לראות בבן הזוג “עולם שלם לגלות”. החזון הוא להפוך את המין ממוצר שאותו “צורך” צד אחד, למוצר שהוא כמו משחק שאי אפשר לשחק אותו בלי מישהו נוסף.
הוספת תגובה