לילי, אלמנה היושבת בביתה וצופה בטלוויזיה, בעוד בתה תלמה מנהלת את הבית ומטפלת בה. הבת החליטה לשים קץ לחייה – היא מאסה בחיים שהיא עוברת: גירושין כואבים, בן שהפך לעבריין ואין לה שליטה עליו, ולצד זאת מחלה שלדעתה אין לה מרפא. היא כבר לא רואה את עצמה ממשיכה לחיות. תלמה פועלת באופן מסודר, הן בבית והן מחוצה לו, כדי לדאוג לאמה אחרי שהיא תמות.היא דואגת לקבל מאמה את הרובה שאביה החזיק, ומודיעה לאמא שנשארו להן רק כמה שעות יחדיו עד שהיא תיעלם מהחיים.
האם אינה יודעת מה לעשות כשהיא מבינה שהאיום אמיתי, ומנסה להניא את בתה מלבצע את גזר הדין שגזרה על עצמה. היא מנסה לדובב את בתה, להחמיא לה, לחבק אותה, ויחד עם זאת, הדברים שהאם הסתירה מבתה עולים תוך כדי השיחה ביניהן. היחסים ביניהן, שמעולם לא היו חמים כמו היחסים עם האב, נחשפים, והאם מבינה כמה היא שגתה מולה וכמה בדידות חוותה בתה.תלמה מסבירה לאמה שגם מחלת הנפילה (אפילפסיה) שממנה היא סובלת – התקפים של נפילות ופרכוסים בדומה לאביה שהסתיר זאת ממנה – מביישת אותה ולא מאפשרת לה להיות במרחב ציבורי עם אנשים. היא מנסה לסגור מעגל עם אמה לפני המוות, לקבל תשובות על דברים שהפריעו לה ושלא ידעה עליהם את האמת. מתברר כי האהבה בין אמה ואביה מעולם לא הייתה כפי שחשבה.
יש כאן מערכת יחסים בין אם לבת, חשופה מאוד, עם המון כאב שהצטבר במשך שנים והאם שהסתירה מידע רב מבתה מאז ילדותה. האם יודעת שהיא שגתה ומנסה למצוא פתרונות יצירתיים כדי להניא את בתה מלהתאבד, אבל היא מבינה שלא תוכל לשנות את החלטתה והיא מבינה שהיא עומדת לאבד את היקר לה מכל. תלמה מסבירה באופן מפורט איך היא מתכננת לשים קץ לחייה ואיך על אמה לנהוג לאחר מותה.מחזה חזק ומטלטל המתאר את התמודדותה של חולת אפילפסיה, מחלה קשה וכואבת הגורמת לנפש לדמוע ולדעוך. הבושה, המבוכה, הקצף מהפה, הרטיבות והשכחה – אלו הם תסמינים המופיעים לאחר התקף.
המחזה מוצג בקאמרי באולם קטן, כאשר הקהל הופך לחלק מהשיח האינטימי בין הדמויות וחש את הכאב של לילי ותלמה.המשחק הנפלא של השחקניות אודיה קורן ונטע גרטי מביא את הסיפור למקום רגיש וכן, מלא ברגשות עזים. יוצאים מההצגה עם תובנות עמוקות. הצגה מעולה עם שחקניות מדהימות ובימוי רגיש ומדויק של שיר גולדברג.
הוספת תגובה