אזאר נאפיסי, סופרת ופרופסור לספרות אנגלית, חוזרת לאיראן, ארץ מולדתה ומשפחתה. היא מלמדת באוניברסיטה ספרות אנגלית. כיתות הלימוד שלה מלאות והיא מנהלת שיח עם הסטודנטים על מגוון רומנים.אך משהו קורה באיראן המדינה הופכת להיות קיצונית דתית ומשתנה מקצה לקצה. המשטר החדש מפעיל אלימות כלפי נשים ורודף אחרי אזרחים המפרים את החוקים החדשים.הצניעות הקיצונית הופכת לאחד הסימנים המובהקים של המשטר. אסור לזוג, אפילו נשוי, ללכת ברחוב בחיבוק, לאחוז ידיים או לשבת יחד בבית קפה. מי שעובר על החוק נתקל באלימות פיזית. השליטה על האזרחים היא מוחלטת.
סטודנטיות שלא קיבלו את החוקים החדשים נלקחו בכוח על ידי המשטרה והושלכו לכלא. שם הן הוכו, נאנסו וחלקן אף נרצחו. השלטונות הגדירו אותן לא כפורעות חוק אלא כבוגדות בממשל.השליטה של הממשל מגיעה גם לאוניברסיטאות. אזאר לא מקבלת את החוקים ומתנגדת להם בחשאי. יחד עם מכרים היא מקיימת מפגשי נשים בביתה סביב ספרות. קבוצת נשים פמיניסטיות, השואפות להחזיר לעצמן את חופש הבחירה והכבוד הנשי, מסירות את החיג’אב ופורקות את עצמן ואת כאבן במפגשים אלה. המפגשים מעוררים בהן תקווה לחיים, והן משתפות בחוויות האישיות שלהן ובאלימות שחלקן חוות בבתיהן.
אמה של נאפיסי (בגילומה של הזמרת ריטה) מזהירה את בתה כל העת להיזהר, אך נאפיסי חיה בעולמה שלה, קוראת את הרומנים האסורים ספרים כמו “גטסבי הגדול” מאת סקוט פיצג’רלד, “דייזי מילר” מאת הנרי ג’יימס וכמובן “לוליטה” מאת ולדימיר נבוקוב ואינה מקבלת את השלטון הקיצוני ונאבקת בו.
הסרט נפלא ומרתק, מכניס את הצופה לעולם הקיצוני כמעין משקפת. מקומות הצילום מרהיבים ומרתקים, מה שמקל על ההזדהות עם הסיפור. השחקנים מדהימים. הסרט “משתק” את הצופה עם המון כאב ותחושה שאנחנו קרובים למציאות האיומה של המשטר הדתי הקיצוני. עם זאת, הוא גם מציג בצורה רגישה את נקודת מבטה של האישה הנאבקת לזכות בעצמאות ולחיות כפי שהיא רוצה, ללא כפייה ואלימות.
יוטיוב: באדיבות יונטייד קינג
סרט נפלא שמלווה אותך הביתה. חובה על כל בית בישראל לראות אותו. כאילו שהזמן עצר מלכת. זמן רב לא ראיתי סרט כה מעולה.
הוספת תגובה