עמוד הבית » מהפסנתר לעיפרון: סיפורה של סווטה, מאיירת האופנה שכבשה את העולם בגיל 48

מהפסנתר לעיפרון: סיפורה של סווטה, מאיירת האופנה שכבשה את העולם בגיל 48

צילום:Yana Shtilman
בעולם שבו רוב האמנים מתחילים את דרכם בגיל צעיר, סווטה מוכיחה שאין גבול גיל ליצירתיות. בגיל 48, לאחר קריירה של כמעט שני עשורים כמעצבת גרפית, החליטה לחזור לתשוקה הראשונה שלה, איור אופנה. מה שהתחיל כניסיון לסגור מעגל הפך במהירות לסיפור הצלחה מרשים, עם עמוד אינסטגרם שצמח מ-200 עוקבים ל-100 אלף תוך שנה אחת.

שורשים עמוקים: מהילדות באוקראינה לעלייה לישראל

סווטה נולדה בעיירה קטנה באוקראינה למשפחה תומכת ואוהבת. כבר מגיל צעיר התבלטו כישרונותיה הרב-תחומיים: כתיבה, קריאה, ציור ונגינה בפסנתר. “אבא שלי היה אדם מאוד מוכשר ויצירתי”, היא מספרת, “הוא לימד אותי לצייר וגם תמך בלימודי הפסנתר”.למרות הכישרונות והקשר החם למשפחה, הילדות לא הייתה פשוטה. סווטה סבלה מאנטישמיות קשה, הן מצד התלמידים והן מצד המורים בבית הספר. “ההתמודדות שלי הייתה פשוט להיות מצטיינת בהכל”, היא זוכרת, “והצלחתי בזה בגדול”.

צילום: Anna Kay

>>>הכוכבת הגדולה,,,

הכישרון המוזיקלי שלה פרח בגיל 14, כשהתקבלה לקולג’ מוזיקלי. היא הייתה פסנתרנית מצליחה, ניצחה בתחרויות רבות והופיעה על במות שונות. האוניברסיטה למוזיקה הייתה בהישג יד, אך החיים תכננו משהו אחר. בינואר 1994, בגיל צעיר, עלתה סווטה עם משפחתה לישראל. “זאת הייתה אהבה ממבט ראשון”, היא מספרת בהתרגשות, “ישראל כבשה את ליבי”. ההחלטה לעזוב את המוזיקה ולעבור לעיצוב לא הייתה קלה, אך הנסיבות הכלכליות הקשות של השנים הראשונות בארץ הכתיבו מסלול חדש.

זרע התשוקה: התחלות איור האופנה

המפגש הראשון של סווטה עם איור האופנה התרחש עוד בגיל 17, כשעדיין גרה באוקראינה. “מאוד התחברתי לתחום הזה”, היא נזכרת, “התחלתי להמציא בגדים ולהעביר את הרעיונות על הנייר ומאוד מהר נוצר לי פורטפוליו מכובד”.כשעלתה לישראל, החלום ללמוד עיצוב אופנה בשנקר נראה רחוק מהמציאות. “השנים הראשונות היו מאוד קשות מבחינה כלכלית”, היא מסבירה, “רציתי ללמוד עיצוב אופנה בשנקר אבל לא יכולתי להרשות לעצמי, למשפחה שלי לא היה כסף”.במקום זאת, בחרה בעיצוב פנים ועיצוב גרפי, ומ-1999 עבדה כמעצבת גרפית באחת מחברות הפרסום הגדולות והמובילות בתל אביב במשך כמעט 17 שנים. עבודה יצירתית ומספקת, אך התשוקה האמיתית המתינה בסבלנות.

צילום: פרטי

 

השיבה לתשוקה: מ-200 עוקבים לכוכבות עולמית

לאחר כמעט 25 שנים, כשנתקלה בפרסומת של שנקר, החליטה סווטה שהגיע הזמן לסגור מעגל. “החלטתי שאני הולכת לקורס איור בשנקר בשביל לסגור מעגל, להגשים חלום של פעם ולעסוק קצת במה שבאמת היה התשוקה שלי”.מה שקרה אחר כך היה כמעט קסום. לאחר שסיימה שני קורסים, התחילה להעלות את עבודותיה בעמוד אינסטגרם שהיה עם 200 עוקבים בלבד. “תוך כמה שבועות הפוסטים שלי פשוט התחילו לצבור מלא לייקים וכמויות של אנשים התחילו לעקוב אחרי”, היא נזכרת בהתרגשות, “אחרי 4 חודשי לימודים העמוד שלי היה כבר עם 30 אלף עוקבים”.הצמיחה המהירה לא הייתה מקרית. סווטה השקיעה שעות רבות בכל יום, העלתה תוכן יומי של איורים חדשים, ותוך שנה הגיעה לכמעט 100 אלף עוקבים. הרשת החברתית הפכה לקפיצת הדרך שלה לעולם המקצועי.

צילום: פרטי

שיתופי פעולה בינלאומיים: מישראל לכל העולם

הצלחת הרשת החברתית הביאה במהירות לפניות מקצועיות. סווטה החלה לקבל הצעות שיתוף פעולה ממעצבים ומותגים מכל רחבי העולם. ביניהם האתר הסיני הענק SHEIN, מותג הקוסמטיקה הבינלאומי HL, מותג הנעליים הבלגי Kulka, והמותג האוקראיני Santa.brands הנמכר באתר Revolve המפורסם.”הפרויקט הכי מאתגר עבורי היה פרויקט עם SHEIN”, היא מספרת בגאווה, “זה פלטפורמת מכירות ענקית והרגשתי המון אחריות. נבחרתי לפרויקט הזה עם עוד 6 מעצבים ממדינות שונות והרגשתי מלא גאווה”.

אך הפרויקט המרגש ביותר היה עם המותג האוקראיני Santa.brands, שהפך לסיפור של חוסן אנושי מול טרגדיה. המעצבת ובעלת המותג הייתה באמצע מו”מ עם אתר Revolve האמריקאי כשרוסיה פלשה לאוקראינה. “המפעל של המותג נהרס והמעצבת איבדה את הקולקציה ונאלצה לברוח לפולין. לא נשאר לה אפילו סמפל אחד”, סווטה מתארת.כאן נכנסה לתמונה בצורה דרמטית. “פנו אליי כדי שאצייר להם את הקולקציה המאוירת בתקווה שב-Revolve יקבלו אותה על הנייר ובעלת המותג האוקראיני תצליח לסגור עסקה”. העבודה התבצעה במלואה על בסיס תיאורים טלפוניים, בלי שהשתיים ראו זו את זו. “בסוף זה הצליח, הקולקציה המאוירת התקבלה והעסקה אושרה”. ההצלחה הייתה כה גדולה עד שהמעצבת הזמינה מסווטה איורים נוספים לקולקציה הבאה.

צילום: פרטי

הטכניקה והסגנון: בין מסורת לחדשנות

למעצבת הגדולה ארז עמירן משנקר יש זכות במעצב שסווטה הפכה להיות היום. “הוא עזר לי לחדד את הסגנון שלי ותמיד היה דמות להשראה”, היא מספרת. המרצה המקצועי עזר לה לבסס את הטכניקה הייחודית שלה.”הטכניקה האהובה עליי זה טכניקה משולבת של מרקרים על בסיס אלכוהול ועפרונות צבעוניים”, היא מסבירה. “בנוסף אני משתמשת בדיו שחור ולבן, עטים צבעוניים ועטים אקריליים”. התהליך היצירתי שלה מהיר ואינטואיטיבי: “יש לי המון רעיונות, אני יכולה להמציא עיצוב תוך כמה דקות, פשוט מהסתכלות על משהו, חפץ, ספר, סרט, אפילו מאכל”. בעידן הדיגיטלי, סווטה נשארת נאמנה לעבודת היד. “לא שינה הרבה מבחינתי הדיגיטל, לפחות בשלב הזה. אין תחליף לעבודת יד ואף פעם לא יהיה”. עמדתה ברורה גם ביחס לבינה המלאכותית: “AI זה דבר מדהים אך שוב, לדעתי אין שם הרבה לב ונשמה, גם מבחינת רעיון מקורי אין תחליף לראש אנושי”.

צילום: פרטי

מורה ומנטורית: העברת הידע לדור הבא

הצלחתה המקצועית הובילה גם לקריירת הוראה מרשימה. סווטה החלה בקורסים פרטיים ולימדה עשרות תלמידים, עד שהוזמנה ללמד בבתי ספר לאופנה ברחבי הארץ. “מאז לימדתי מאות תלמידים ואני גאה בהם כל כך”, היא מספרת בחמימות.העבודה עם תרבויות שונות לא מהווה אתגר במיוחד. “מבחינת ההבדלים התרבותיים אני לא רואה הרבה מכשולים, אופנה היא שפה בינלאומית”, היא מסבירה. “יש אולי שוני רק באופנה צנועה, אבל גם פה אני זורמת עם הלקוח והכל יוצא מושלם”.

צילום:Anna Kay

 

תכשיטי וינטג’: תשוקה חדשה עם משמעות היסטורית

לפני חמש שנים, בזמן הקורונה, התפתחה אצל סווטה תשוקה חדשה שמשלבת את אהבתה לאופנה עם קשר עמוק להיסטוריה. “השתעממתי וחיפשתי משהו באינסטגרם ואז נתקלתי בתכשיט ישן שהזכיר לי את סבתא שלי ואת הילדות שלי”, היא מספרת.האהבה לתכשיטי וינטג’ הפכה למשימת חיים. סווטה החלה ללמוד את הנושא, התחברה עם אספנים מכל העולם, ובנתה אוסף שהיא מאמינה שהוא אחד הגדולים בארץ. “אין על העיצוב ועל האיכות של התקופות הקודמות, עבודות יד מדהימות, חומרים ייחודיים, והכי חשוב – ההיסטוריה”.

צילום: פרטי

 

המפגש המרגש ביותר היה עם מותג צ’כי משנות העשרים של המאה הקודמת – מותג של האחים נייגרת, שני יהודים צעירים ומוכשרים. “בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים יצרו קולקציות תכשיטים מדהימות והיו מאוד מפורסמים”, היא מספרת. אך כשהתעמקה בחיפוש, גילתה את הטרגדיה: “הם נהרגו באושוויץ יחד עם המשפחות”.הגילוי הזה הפך למשימה אישית. “הבנתי שאני רוצה לאסוף את התכשיטים שלהם, חיפשתי אותם בכל מקום אפשרי”. למרות הקושי – “בזמן המלחמה רב הדברים נהרסו או אבדו” – הצליחה לאסוף “קולקציה מורחבת ומהממת של כל הליינים העיקריים של האחים נייגרת”.החלום הגדול שלה עכשיו הוא “לעשות תערוכת מחווה לשני אחים יהודים מוכשרים שהיו בתחילת דרכם המהממת כמעצבי תכשיטים ויכלו ליצור ולהביא לעולם כל כך הרבה יופי אך המלחמה, האנטישמיות והשנאה שמו קץ לחייהם. אולי יום אחד התערוכה הזאת תפתח”.

מסר לעתיד: אף פעם לא מאוחר להגשים חלום

כמי שהתחילה קריירה חדשה בגיל 48 והצליחה בגדול, סווטה מהווה דוגמה אישית לכך שאין גבול גיל לחלומות. העצה שלה פשוטה אך עמוקה: “פשוט ליהנות מהעשייה, למצוא נישה נכונה ולא להפסיק ללמוד ולהשתפר. להציב מטרות ולא לוותר למרות הקושי. לצאת מאזור הנוחות לפעמים מאוד משתלם, חוויתי על עצמי”.הסיפור של סווטה הוא סיפור של התמדה, תשוקה וכישרון שמוצאים את דרכם למימוש גם כשהמסלול אינו ישר. מהפסנתר באוקראינה דרך המחשב בחברת הפרסום בתל אביב ועד לעולם איור האופנה הבינלאומי – זו דרכה הייחודית של אמנית שהוכיחה שכל רגע הוא הרגע הנכון להתחיל מחדש.

תגובה

הוספת תגובה