הגעתי למוזיאון ארץ ישראל, שם מתקיימת האקדמיה של שמעון קסלסי, באמצע היום, כשהשיעור כבר התחיל. התיישבתי בשקט. סביבי שולחנות עגולים, ולידם אנשים מכל קצוות החברה בישראל: חילונים ודתיים, גברים ונשים, כולם עם מחברות פתוחות ועיניים נעוצות בבמה. שם עמד שמעון, עם מיקרופון צמוד לראש, והסביר לתלמידים את השיעור.לקחתי נשימה, התבוננתי, הקשבתי בקשב רב. ואז התחלתי להבין.
מי זה שמעון קסלסי
שמעון קסלסי הוא מהנדס חשמל ואלקטרוניקה. שנים עבד בפיתוח חומרה והרצה פיזיקה וטכנולוגיה, גם במסגרת אקדמית. לפני כחמש עשרה שנה פנה לעולם הרוח ולמד אצל בוב פרוקטור, אחד המנטורים שמופיעים בסרט “הסוד”. לדבריו, הסרט הנחה את התכנים שלו במשך כעשור. לפני שנתיים ייסד את “הפקולטה להנדסת תודעה”, וקודם לכן הקים את החברה “אני אגדה”.מהנדס שפונה לרוח הוא שילוב שמעורר שאלות, ושמעון לא מתחמק מהן. הרעיון שלו הוא לחבר בין עולם הרוח לבין שיטות עבודה מסודרות, בין רוח לטכנולוגיה. הוא מספר שאנשים עם רקע טכנולוגי תופסים את זה בקלות, ושהוא עצמו בא משם.הוא גם כתב ספר, “מפגיעות מטאור להצלחה מטארות” . את הכתיבה התחיל ב-2014, והוא חושף בו את חייו האישיים. הספר יצא לאור רק עכשיו.
מה זו “הנדסת מציאות”
הטענה שבבסיס השיטה היא שמוטיבציה, חשיבה חיובית והצבת מטרות לא מספיקות. לפי שמעון, כדי לייצר שינוי של ממש צריך להבין את המערכת הפנימית שממנה האדם פועל: הזהות, האמונות, הפחדים, הדימוי העצמי, הדרך שבה הוא מקבל החלטות והפעולות שחוזרות על עצמן. משם עוברים לתהליך מסודר שמחבר בין השינוי הפנימי לבין צעדים ותוצאות בעולם.השיטה נבנית משלושה ימי סדנה. מלמדים בהם את יסודות תפיסת “יצירת המציאות”, מציגים מפות תודעה שמראות איך אמונות וזהות משפיעות על בחירות ותוצאות, ועוברים על 13 השלבים של קסלסי. לפי שמעון, השלבים מובילים מהנשמה אל הרוח והנפש, ומשם ליישום ברמה פרקטית. הנחת היסוד שלו היא שהאדם שכח שהוא נשמה, ושכח את היכולות הרוחניות שלו.בסדנה עושים תרגילים שמטרתם לאתר פחדים, חסמים ו”תקרות תודעתיות”, ולבדוק איך הם מופיעים בקריירה, בעסקים, בכסף ובחיים האישיים. יש גם עבודה בקבוצה, ואנשים עוברים את התהליך יחד.
מה רוצים באמת
בשיעור שנכנסתי אליו שמעון דיבר על ההבדל בין מה שאני צריכה לבין מה שאני רוצה. את הצרכים ההישרדותיים כולנו מכירים: פרנסה, ביטחון, גג. אבל הוא מבקש לשאול שאלה אחרת. מה אני רוצה באמת, מהמקום שלי, ולא מהמקום שמישהו אחר קבע לי. את הרצון הזה הוא מכנה “רצון האני”.ואיך מגיעים אליו? בכתיבה. כל משתתף כותב את החזון האישי שלו, על דף אחד או על כמה עמודים. בוחרים תחום אישי ותחום מקצועי וכותבים כל מה שעולה, בלי מסננת, כמה שיותר. אחר כך עורכים, ומאותו רגע קוראים את הכתוב כל יום ומדייקים אותו.את הכתיבה עצמה, מסביר שמעון, עושים במקום שקט וניטרלי, כזה שיש בו שפע: ים, יער, מרחב פתוח בלי גבולות. כותבים על העולם הפנימי, כלומר תכונות, איכויות, יכולות, מחשבות, אמונות ורגשות. העולם החיצוני, לדבריו, הוא מה שמגיע בעקבות זה: פעולות, ביצועים, נסיבות ותוצאות.שני משפטים שלו נתקעו לי בראש. הראשון: “ככל שברעיון יש יותר פרטים, הסיכוי שלו להפוך למציאות גבוה יותר. מידת הפירוט נותנת את מידת הפוריות.” השני נשמע כמעט הפוך לכל מה שלימדו אותנו: “בחזון אין צורך בהגיון או במחשבה, כי אם חושבים, החזון נתקע.” המטרה, הוא אומר, היא לתת לדמיון לפרוץ את הגבולות שלנו.
לא רק כסף
מי שבא לסדנה לא חייב לבוא בשביל הקריירה. שמעון מספר שחלק מהמגיעים לא מתעניינים בכסף בכלל. הם באים בשביל הזוגיות או הבריאות. לדבריו, הכלים זהים בכל התחומים, וההבדל הוא רק במה שכל אחד כותב בחזון שלו.אולי בגלל זה השולחנות העגולים נראו כמו שנראו. אנשים שונים מאוד זה מזה, עם מטרות שונות מאוד, ובכל זאת כולם עם אותה מחברת פתוחה.הגעתי עם השאלה הזאת, והיא ליוותה אותי כל השיעור. יצאתי משם מחויכת. באותו יום החלטתי ליישם את החזון שלי, הרי בשביל זה הגעתי. לקחתי דפים לבנים והתחלתי לכתוב, ומאז אני כותבת ללא הרף. כל יום אני קוראת את מה שכתבתי ומדייקת אותו.
דבר אחד ברור לי. מי שמצפה למתכון קסם לא ימצא אותו, ושמעון עצמו לא מבטיח אחד. מה שהוא מציע הוא תהליך עם מחברת, זמן ושקט, ושאלה אחת שקשה להימנע ממנה: מה אני רוצה באמת.
הוספת תגובה