“מסייה אזנבור” – סרט של מהדי אידיר, גראן קור מלאד

אבל ישראל לא הייתה כזו, בוודאי שלא בתרבותה. שנות הארבעים החמישים ועד שנות השישים אפילו, המוסיקה שבקעה ממכשירי הרדיו, שאמנם השמיעה שירים של אלביס אי פה אי שם, השמיעה בעיקר מוסיקה רוסית ומוסיקה צרפתית. הצ’יזבטרון, הגבעטרון, לחניו של סשה ארגוב, התרנגולים, אריק לביא, בני ברמן, יפה ירקוני, שמעון ישראלי, כל אלה שרו בסגנון השאנסון הצרפתי וממש לא יצרו יצירות רוק.

אזנבור הוא אם נרצה, סיפורה של התרבות הצרפתית, ממעמדה כשחקנית מרכזית בעולם האומות המתורבתות, ועד שקיעתה, והפיכתו של השאנסון הצרפתי בשנות השישים והשבעים לאמריקאי גם הוא. אבל אזנבור הוא יותר מסיפורו של אדם. הוא תולדות האומה הצרפתית, כאומה רב תרבותית, אומה שבה מהגרים חוברים לצרפתים וותיקים, כורעים תחת כיבוש גרמני בשנות הארבעים, מתמודדים עם שאלת מיעוטיה ולא מעט עם יהודיה של צרפת, ועד הפיכתו של הכוכב הצרפתי לכוכב הנתפש גם הוא במושגים אמריקאיים.

לאורך הסרט, אזנבור, בן המהגרים מארמניה וגיאורגיה, עם פניו המרכז האסיאתיים הכמו יהודיים, הופך את כיעורו בעיני אנשי האידיאל האירופי, ואת קולו הצרוד, לאיקונה תרבותית. מבנם של אנשי תרבות עם ניחוחות קאווקזיים וצוענים, הוא יהפוך פרנק סינאטרה הצרפתי, בלשונם של הצרפתים שגם הם לבסוף נכנעים לדומיניום האמריקאי. דמותו של אזנבור, דמות אנושית מחד, מצליחה וכושלת גם יחד, אבל דמות של הומניסט, בנם של מי שגם הצילו יהודים במהלך שנות הכיבוש הנאצי, ומי שחווה אובדן ושכול וייצר להיטים בועטים במלוא אנושיותם בבטן ונותרו ייחודיים ובוגרים.

הסרט הוא הפקה היסטורית ונוסטלגית נפלאה במלאת 100 שנה להולדתו, והולך בד בבד, פרק בפרק, עם להיטיו הגדולים. ההפקה המוסיקלית לאורך המפגשים עם דמויות מפתח כאדית פיאף ופרנק סינטרה פורשת יצירה מהורהרת על צרפת שהייתה ואיננה. אחד מן הסרטים היפים והמרגשים שראיתי לאחרונה. לכו לראות!

אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות’, כותב ומגיש סדרות הפודקאסט “משפט חוזר” ו”ישראל הראשונה” בתאגיד השידור “כאן”, ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה. ניתן להאזין לפודקאסטים של אורון שוורץ, ב”כאן הסכתים” בקישוריות:

“ישראל הראשונה”:https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-776284

“משפט חוזר”:https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-8222