במשרד ההפקה היו מתייצבות דמויות ססגוניות, חלקן יפות להחריד, חלקן מכוערות להחריד, אך לכל אחת מהן יש סיפור חיים, וכשאיטלקי מספר סיפור חיים, הוא מתחיל מהפרטים הקטנים, ואוגד אותם אט אט לכלל סיפור חיים. הסרט שמתפרש על שנה שלמה מתחיל ומסתיים באביב, על שלל הצבעים, הריחות שממש אפשר להריח מבעד למסך, עם אור שמש בוהקת, ובעיקר דמויות לבביות שאי אפשר שלא להתאהב בהן.
מסעדת ויני, היא כמו סרט של פליני. אכן שילוב של קסם ופסטה, גם כשהיא בתוך קניון ביהוד. כשנכנסים למקום, אתה מיד שוכח שאתה בישראל. הטעמים, הריחות, ובעיקר האנשים, כל אלה, הופכים את החוויה לסרט נוסטלגי של פליני. ויני היא דוגמא להתפתחותה של ישראל הקרתנית, לכלל מעצמה קולינרית. אבי נהג לומר לפני שנים רבות, בחצי קריצה, כי הוא שמע על מסעדה איטלקית מעולה שנפתחה לאחרונה. וכששאלו אותו היכן היא, הוא נהג להפטיר ביובש – “במילאנו”. אכן, פעם בישראל הקטנה, אוכל איטלקי היה פסטה עם גבינה וקטשופ, ומסעדות איטלקיות היו מושג נרדף לאוכל שלא מרגיז אף אחד, שכן נעדר היה את החושניות והייחודיות של האוכל האיטלקי. אבל ויני, היא שמורת טבע איטלקית, בה כל מנה מוקפדת, ממש כמו קפיצה קטנה ומנחמת לארץ המגף.
ואכן, ויני, היא מקום שהוא הרבה יותר ממסעדה. הוא חוויה. כמו סרט של פליני, אמרנו. החל מן המנות הנעשות בקפידה מקצוענית, הטעמים הנפלאים והבהירים של רכיבים טריים ומובחרים וכלה באנשי הצוות שהיו מקסימים כמו איטלקים אוהבי חיים ואוהבי אדם.כששאלו אותנו מה נרצה להזמין, אמרנו שאנחנו לא מתערבים למקצוענים בעבודה. והם התחילו להשתולל כמו שאנחנו אוהבים.פתחנו בכוס יין מונטפולצ׳יאנו ד׳אברוצו, טורה זמברה, אברוצו, איטליה. שלמות בכוס.
קיבלנו מנת קרפצ’יו עם אורוגולה, בלסמי מיושן בטעמים עמוקים ונפלאים, שמןו זית נשכני, וברוסקטה שהייתה עשויה מעשה אמנות, בול – לא פריכה מדי, לא לחה מדי, ולא נוקשה מדי. רציתי לחבק את השף. לצדה הגיע אנדיב, שהלווה בסלק צלוי בטעמי אדמה, גבינת עזים על שולי הצלחת, אגוזי לוז ועל כל אלה כמובן פרמזן. אסור בלי.
אחרי אלה הגיעה מנת שרימפס ארטישוק נפלאה – עם אורגנו טרי, חמאה, שום ויין לבן שהפיקו רוטב נפלא חמצמץ.
מנת הניוקי פטריות וערמונים, הגיעה בכיסונים אווריריים בצבע ירוק דשא מהפנט, עם מחית כמהין, טימין, חמאה ושבבי פרמזן והייתה בהחלט כמו אותו הקסם של פליני.
פיצת הפונגי, הגיעה על בצק דק מושלם, ועליו קרן גבינות, מיקס פטריות, בצל מקורמל, מוצרלה טריה ונדיבה, גבינת ברי ועל כל אלה בזיליקום טרי.
לקינוח, זכינו למנת טירמיסו בגודל של ראש אדם, נדיבה, מתוקה במידה הנכונה ומנת תותים במסקרפונה שהייתה גם היא מתוקה במידה המושלמת, והכל הגיע עם חיוך גדול ושיחה אנושית עם אנשי הצוות ועם השף שיצא מדי פעם אל האורחים והתעניין בשלומן של המנות שלו, משל היו ילדיו הפעוטים. כל אלה לוו ביין אדום מעולה שהשלים את החוויה.
מילה על המחירים – אלה היו בהחלט סבירים, ובעוד האוכל מצוין, המחיר נעדר היה יומרות, והשירות לבבי ומקסים. בקיצור – אם אתם מחפשים ארוחת ערב או צהרים, ולא משנה באיזה מצב רוח נכנסתם לשמורה האיטלקית הנהדרת הזו, אזי אי אפשר לצאת ממנה בלא חיוך רחב.
אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות’, כותב ומגיש סדרות הפודקאסט “משפט חוזר” ו”ישראל הראשונה” בתאגיד השידור “כאן”, ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.
ניתן להאזין לפודקאסטים של אורון שוורץ, ב”כאן הסכתים” בקישוריות:
“ישראל הראשונה”:
https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-776284
“משפט חוזר”:
הוספת תגובה