שהמחבלים פרצו לסלון ביתה והקרבות השתוללו מבחוץ, היא ובעלה אלדד אחזו בידית דלת הממ”ד במשך שעות שנראו אינסופיות. “רק כשהחילוץ הגיע, אחרי שעות של פחד מוות שחרוט בזיכרון לנצח, יצאנו אל בית הרוס, מכוניות שרופות ועולם זר לחלוטין”, היא נזכרת. השיר “היה לי עולם” מתפקד כמכתב פרידה מהחיים הפשוטים במקום קטן בקצה המפה. גולדי מגדירה אותו כ”זרם מחשבות ותמונות שמציפות אותי בזכרון החיים שהיו. זה געגוע לקיום תמים בפינת חמד קטנה שנהרסה לעד. נאבקתי עם השאלה – עדיף לזכור או למחוק מהזיכרון את התמימות שלנו, את הקולות הנוראיים שילד לא אמור לשמוע בבוקר שבת”.
המבנה המוזיקלי של השיר משקף את אותו יום טראומטי. הוא נפתח בטון רך ונעים, ומתפתח לסערה אינסטרומנטלית כבדה. “זה ביטוי צלילי לקריסת כל מה שחשבתי שאני יודעת על העולם”, מסבירה גולדי. ההקלטה נעשתה באותו שבוע בו המשפחה שבה לבית בנירים, לאחר שנתיים של פינוי. “השיבה הביתה, לבית כל כך שונה ממה שהיה, רק העמיקה את הכאב שבזיכרון ואת החשש מהשכחה”. בעיצומו של הכאוס הרגשי, גולדי גילתה שיצירה מוזיקלית היא הדבר היחיד שמאפשר לה לנשום. מפיק מקומי שמע אותה במקרה, ומשם התגלגלו הדברים במהירות מפתיעה. “פתאום יש לי כ-30 שירים ואני עולה על במות”, היא מתפלאת על עצמה.
המפגשים עם הקהל חשפו שהסיפור האישי שלה כאם, כאישה וכישראלית, הוא למעשה נחלת הכלל. השירים שלה, ובמיוחד “היה לי עולם”, משקפים את סיפורו של אזור שלם במדינה. זה גם הסיפור של התבגרות כואבת וחיזוק פנימי שכולנו עוברים מאז אותה שבת שחורה.
הוספת תגובה