מאת ד”ר עידן מיליצ’ר
מקדמת דנא ועד היום, מימי שלמה המלך (שאהב 1000 נשים ולי מותר רק אחת) ועד לסרטי המדע הבדיוני של הוליווד, האהבה שזורה כחוט שני עבה לאורך ההיסטוריה. אהבה – מילת קסם. מהותה – מהות הקשר הזוגי. כשהיא קיימת, אין דבר יפה ממנה. כשהיא איננה, אצל רובינו החוויה קשה.
שירים נכתבו עליה, ציורים צוירו עליה, מלחמות נלחמו עליה ובגללה. והיא, כן האהבה, עדיין עלומה ונסתרת, חמקמקה ושברירית. עדיין איננו מבינים לחלוטין את פשרה. אך דבר אחד ידוע! יש הרבה מקום להשקעה ועבודה כדי לשמרה כי עדיין לא פותחה הגלולה שתשמור שלא ינוס ליחה. ואם אתייחס למשפט הפתיחה של מאיר שלו, אז אשיב ואומר: “אך מאיר מה היה אומר פרויד על משפטך זה”?! כפי שלמדתי בבית, יש מקום להגיד שיש צדק בדבריך.
יחד עם זאת, כפי שדרווין שינה את תפיסתנו באשר למוצא האדם, וכמו שקופרניקוס הביא להכרתנו שכדור הארץ אינו מרכז היקום וסובב סביב השמש, כך המחקר המדעי של השנים האחרונות מצביע על כך שבדומה אך בשונה מכוונת מאיר שלו, האהבה המשפיעה על ליבנו, מקורה ותחילתה אינו מצוי בהחלטה ובחוקים, אלא בכימיה שבמוחנו. שינויים כימיים אלו, שאין לנו שליטה עלייהם, חלים אמנם באופן שונה מאחד לשני, אך אצל רובנו המכריע, תוך ארבע שנים הם מתפוגגים. הכימיה שבמוח, המשפיעה על הלב מסתיימת, ואם ממשיכים להיות יחד, אז זה עניין של השכל ושל חוקים.
חוקר בשם שטרנברג, אשר עקב אחרי ניסויים מדעיים של החוקרת הלן פישר, המשיג את השינויים האלו המתרחשים במוחנו “כמשולש האהבה”. המודל שלו, שבשנים האחרונות, כפי שכתבתי, נחקר באופן מדעי בשינויי הכימיה במוח, מצביע על כך שאנו נעים ממרכיב תשוקתי- זה המבעיר ומניע את מנוע האהבה. משלב זה, שהינו קצר יחסית, אנו עוברים למרכיב האינטימי של האהבה- שהוא למעשה השלב הרגשי, ומשם, אנו עוברים לשלב ההכרתי- המהווה למעשה את המרכיב של המחויבות שלנו כלפי האהבה בתוך ה”ריקוד הזוגי”.
לצערנו, לא תמיד מחזיקה אהבה זמן רב. רמת ההתרגשות התשוקה והמשיכה פוחתת והולכת. זה כבר לא זה ומה שהתחיל בסערה עלול להסתיים בקול ענות חלושה. בשנים האחרונות אנו עדים להתרבות המומחים, היועצים למיניהם, המרפאות, ספרי הדרכה המציעים “תרופות פלא” לשיפור היחסים והתפקוד בין בני הזוג. דווקא כאן, אני כמטפל, ועוד יותר כאדם, מתחבר לאמירתו של מאיר שלו. בסופו של דבר, תהליך כזה או אחר של אהבה בזוגיות מצליח רק אם יש רצון של שני בני הזוג להשביח ולבנות את היחסים. האהבה הזו היא עניין של השכל ולא של הלב, של חוקים ולא של חלומות ושיגעונות.
ולסיום, מה אני אומר? כדי לחזק את אמירתו של שלו, אומר ש: אנשים הם כמו שני חבלים, אם ירצו להתחבר זה עם זה, בכורח המציאות יהיה על כל אחד מהם לוותר על משהו ממידת אורכו. אם ירצה כל אחד מהם לשמור על מלוא מידתו, לא ייווצר הקשר. מכאן, שהקשר נוצר בתחום בו נעשה הוויתור. זו מהות הזוגיות והאהבה.
יאללה הלכתי לפנות מדיח כחלק מהאהבה שלי לזוגתי.
הוספת תגובה