עמוד הבית » ציפור נפשו

ציפור נפשו

איתמר גריילסאמר_צילום: דורון ישינסקי
איתמר גריילסאמר הוא משורר, מחזאי, סופר, מתרגם ומורה לספרות. הוא רק בן שלושים וכבר ביסס את עצמו כיוצר בעל שם, כמי שפועל ללא לאות לקדם את זירת השירה הישראלית ולהעביר את 'התורה' אל הדור הצעיר.

הוא פרסם שירים ותרגומים בכתבי-עת ובעיתונים כמו “הליקון”, “עיתון 77”, “יקום.תרבות”, “לכל הרוחות”, “חפוז”, במוסף הספרות של עיתון “הארץ”, והקים את כתב העת הבינתחומי “קוץ” עם חבריו לספסל הלימודים באוני’ תל-אביב. בשנת 2022 הוא זכה במקום הראשון בתחרות ע”ש ארדיטי שעוסקת ביחסי יהודים-ערבים עם המחזה “נעולים בלילה”, מבין כלל הסטודנטים באוניברסיטאות בישראל ובימים האלה הוא חובק את ספר השירה הראשון שלו, “ציפור אי-השלמות” בהוצאת “עיתון 77” ובעריכת לני בלה כהן. כשיש לו עוד מעט זמן פנוי הוא יוזם ערבי שירה בירושלים ובתל-אביב, וכבר שנה שהוא עורך את ליין ערבי השירה של חנות הספרים “אובלומוב” שבתל-אביב. איתמר מלמד ספרות בתיכון החדש ע”ש קציר בקריית אונו והיום התכבדנו לארח אותו אצלנו בריאיון אישי, לרגל צאת ספרו החדש.

איתמר ריילסאמר צילום:מיכאל פילצר

 

איתמר, ספר קצת על עצמך ועל הבית שבו גדלת, איך הבית והילדות עיצבו אותך להיות האדם והיוצר שאתה היום?

נולדתי בירושלים להורים שעלו בשנות השבעים מצרפת ובלגיה. בבית דיברנו רק צרפתית. גם עם ארבעת אחיי הבכורים. אני הצעיר מבין החמישה, וגדלתי בבית שאפשר להגדיר אותו כאינטלקטואלי מאוד. אמי הייתה מרצה להיסטוריה ואבי לפוליטיקה. היו הרבה מאוד ספרים בבית, אבל גם הרבה יצירות אמנות כמו ציורים שתלויים על הקירות, חפצים ורהיטים עתיקים. סבי היה סוחר עתיקות והרבה מהחפצים הגיעו לבית ממנו.

בילדות שלי ספגתי הרבה אמנות מטיולים עם משפחתי בעולם, בעיקר באירופה. קראתי הרבה ועודדו אותי לכך. התחלתי לכתוב גם כילד כבר, ופגשתי אנשים כמו המשורר חיים גורי שהיה בן בית אצלינו וחבר של אבי (וגם הסנדק שלי). הראיתי לו משיריי כבר כנער. הלכתי הרבה לתיאטרון מילדות, וצמחתי לתוך כל העולם הזה של האמנות.

זה עיצוב אותי ואת היוצר שאני היום מהרבה בחינות, אם כי אני מאמין שכמו שביאליק אומר הניצוץ של הכתיבה קיים בתוכי בלי קשר. אבל אין ספק שהעידוד בכיוון הזה והסביבה, עם אחים שהם מוסיקאים ומשפחה כזו, כל זה תרם ועיצב אותי בהרבה מאוד מובנים. התרבות הצרפתית למשל שגדלתי לתוכה, עד היום המשוררים האהובים עליי הם צרפתיים: בודלר, ורלן, מלארמה. אני מתרגם מדי פעם שיר שאני אוהב מצרפתית ומפרסם אותו, תרגמתי את ‘חירות’ של פול אלואר הסוריאליסט, שירים של לואי אראגון ואפילו פרסמתי במוסף הספרות של הארץ לפני כמה שנים תרגום לשיר של משורר צרפתי ידוע מהרנסנס בשם ז’ואקים די בלה. הרבה מהספרים שנחשפתי אליהם מילדות ויצירות האמנות השונות במדיומים השונים עצבו אותי כבן אדם וגם את היצירות שלי, את הכתיבה ואת תפישת העולם שלי עד היום.

כתבת ספר מאוד יוצא דופן, מה השירים שלך משקפים? פנימית וכאמרה חיצונית

מבחינה פנימית, הספר מתאר תהליך של מעבר מתקופה של בדידות, חשיכה וקשיים ברמה האישית והקולקטיבית גם יחד, לעבר מקום של התפתחות לעבר יציאה לאור בכל המובנים והרפייה שאותה מסמל האביב.בתור אמרה פנימית הספר הוא טלטלה עבורי, כמו כל ספר ביכורים בשירה ובכלל עבור הכותב. מדובר בחשיפה עצומה, שמצד אחד היא כורח כי היא דרך ביטוי מרכזית עבורי שבלעדיה אין לי מקום אחר להגיד את מה שאני עובר בחיים, וזה נותן לי אפשרות להביא את זה לעולם, החוצה, באופן ייחודי ועדין ותוך כדי אני גם יכול להרפות מהרבה מהדברים הכואבים שמתוארים בטקסט. מבחינה חיצונית יש גם אמירה, הן מבחינת המוכנות לחשיפה והן מבחינת האמירות שקיימות בטקסט: גם שאי-שלמות היא דבר אנושי, שצריך לקבל, וגם בשירים עם האמירות הפוליטיות יותר שמדברות על ההפיכה המשטרית למשל או על השביעי באוקטובר.

ספר מעט על סגנון הכתיבה שלך, איך היית מאפיין אותו?

אני שואב השראה והשפעה ממספר מקומות. כאמור אני נולדתי לבית צרפתי, ולכן הושפעתי מאוד משירה צרפתית, במיוחד הסימבולסיטיים שציינתי קודם, וגם משוררים סוריאליסטיים. אבל שמעתי גם הרבה מוזיקה ושאנסונים: ז’ורז’ ברסנס, ליאו פרה, ז’אק בראל, אזנאבור וגינזבורג. זה גם השפיע עליי. אני מאוד אוהב גם שירה עברית: וולך, גולדברג, ביאליק. כל אלה תרמו מאוד לסגנון שלי.הייתי מאפיין את הסגנון ככזה ששואב השראה מהמסורת של השירה, ומכירה ומוקיר אותה מצד אחד. אז יש חריזה לפעמים, מקצב מסויים שמאפיין שירה קלאסית יותר וחלק מהשירה המודרניסטית המוקדמת. מצד שני, יש בסגנון שלי גם גלישה לפעמים לסלנג ולמילים מהיומיום, ואני משתמש לעיתים בריתמוס חופשי יותר, בשירה שהיא לא דיבורית אבל גם לא קלאסית לחלוטין ונוקשה מבחינת שמירה על חוקים ומבניים שיריים מסורתיים.

מבחינת התוכן יותר, אני כותב מתוך החוויות שלי בעולם אבל באמת גם מושפע מאוד מכל מה שקורה בחברה שאני חי בתוכה. החוויות האישיות שלי, אם הן מבחינת זוגיות, אהבה, בדידות, דיכאון, נמהלות עם הנופים של הארץ, ושל מקומות שבהם טיילתי בעולם, ועם מאבקים פוליטיים שהשתתפתי בהם או התבוננות באירועים הטראגיים שחיווינו בישראל במהלך המלחמה.

מה קיווית שהספר הזה יהיה עבור מי שקורא בו? מה הדרך שאתה מקווה שהוא יעשה בעולם עבור אנשים?

המטרה הראשונית והתגובה הכי מהנה עבורי היא כשמישהו אומר לי ששיר נגע בו, טלטל אותו, שהוא בכה אכשהוא קרא שיר מסויים. אז הייתי אומר שהייתי רוצה שהספר ייגע באנשים, במובן העמוק של העניין. שיישאר איתם וירגש אותם קודם כל. אני מקווה שהוא יעשה דרך במובן של להראות עדיין כמה יופי יש בשירה, כמה יופי בכלל יש בשפה העברית ובחיים עצמם, למרות כל הדברים הקשים שאנחנו חווים כאן ושאנשים ישאבו מזה השראה עבור עצמם ועבור היצירה שלהם.

 מה אתה חושב שיש ביכולתה של כתיבה לחולל עבור אדם? ובממד הפילוסופי?

כתיבה יכולה להיות באמת אקט מרפא, במובן הזה שהיא גורם לאדם הכותב לעבור תהליך של חיפוש, חקירה, שיטוט ותנועה מבלי שהוא מבצע אף אחת מהפעולות באמת מבחינה קונקרטית אלא רק בפנים בתוך הנפש שלו. לכן יש לה פוטנציאל מאוד גבוה בכל הנוגע לריפוי עצמי כי היא עושה את התהליך הזה באופן עדין מאוד, שברירי, מוגן. היא יכולה מאוד להעצים אדם ולתת לו תחושת משמעות ואולי אף שייכות שכל כך חסרות לעיתים.

 אם היו מאפשרים לך לחזור בזמן, האם יש נתיב בחייך שהיית פונה לשביל אחר?  

לא נראה לי.

איזה חלום לא הגשמת עדיין?

לכתוב ולהוציא אל האור רומן.

מה מעורר בך פחד?

כשאני רואה כמה בורות, גזענות, שנאה וחשיכה יש אצל בני אדם.

מה גורם לך להרגיש  משמעותי עבור אחרים?

אני מורה לספרות בתיכון וזה ממלא אותי מאוד בתחושת משמעות. כשתלמיד פתאום בא אליי ומראה לי שקנה פעם ראשונה ספר, או פשוט מודה לי עבור שיעור שנתתי, או בגלל שלקחתי אותו לשיחה והקשבתי לו.

 שיר מתוך הספר “ציפור אי-השלמות” / איתמר גריילסאמר | עיתון 77

 נוֹף אַחֲרֵי מִלְחָמָה

 הַצִּפּוֹרִים מִזְדַּחֲלוֹת כִּילָדִים

צָצוֹת מִבַּעַד לְתַלְמֵי הָאֵפֶר

לָעֲרוּגוֹת שֶׁמְּנַצְנְצוֹת בָּהֶן עֲדַיִן

טִפּוֹת דָּם בּוֹדְדוֹת

כַּלָּנִיּוֹת הֵיכָן שֶׁבְּלִי פֵּשֶׁר

גּוּפוֹת אֲגוּרוֹת

בֵּין הָאֹפֶק לָעֶצֶב

טְמוּנות וּשְׁכוּחִות

הוֹלְכִים בְּטִפּוֹת גֶּשֶׁם הָעֵשֶׂב כְּבָר יָרֹק

צָמָא שֶׁהִרְוָה בַּחֹרֶף הֶעָמֹק הַגֶּשֶׁם

לֹא נִקָּה לֹא יְנַקֶּה לֹא יַחְנֹק

אַךְ הָרוּחַ מִתְפַּשֶּׁטֶת יֵשׁ לִרְאוֹת בָּהּ

אֶת הַסּוֹף. הַמַּיִם חִלְחֲלוּ וְהַנּוֹפִים הִתְמַעֲטוּ

הִצְטַלְּלוּ רָאִינוּ שֶׁהַנּוֹף מִתְכַּסֶּה בְּדֹק

אֲנִי הוֹלֵךְ וּפְסִיעוֹתַי מִתְאוֹשְׁשׁוֹת

עַל מְצוּקֵי הָאָרֶץ אֲנִי הוֹלֵךְ בְּלִי לַחֲשֹׁשׁ

את הספר “ציפור אי-השלמות” אפשר להשיג באתר ההוצאה, בחנות אובלומוב ובחנויות הספרים המובחרות https://did.li/8BNx5

הוספת תגובה

הוספת תגובה