כאן, נכנסת דמותו של הרקול פוארו, הבלש הבלגי האלמותי, שנוצר בדמותו של פליט בלגי אותו פגשה הסופרת הנודעת אגתה כריסטי שעה ששירתה כאחות בצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם הראשונה. והסרט "רדופים בוונציה", מבוסס אפוא על אחד מן הספרים המאוחרים של כריסטי "מסיבת האלווין".
העלילה, כמו בכל אחד מספריה של כריסטי, מכנסת ללילה אחד סדרת דמויות, כל אחת מטורפת מן השניה, וכשאלה הופכים לערימה של גוויות על רקע חגיגות ההלואין בוונציה, דמותו של פוארו, האיש הרציונלי, קריעת מסיכות הנוכלים מעל פניהם של ידיעונים ושאר מאחזי עיניים הופכת למהלך החייאה מחדש של הקריירה של פוארו, אותה הוא חשב לזנוח לאחר שפרש לגמלאות.
הסרט של בראנה, אמן התיאטרון והקולנוע, הופך עד מהרה לפרודיה גרוטסקית על סרטי אימה. אבל לא כאלה שגורמים לנו להאמין בקיומן של רוחות רפאים, אלא כזה שמנחית את מאחזי העיניים על קרקע המציאות העגומה, השכלתנית, זו נעדרת המיסטיקה.
טריילר באדיבות פורום פילם
זהו קולנוע המשחזר במסירות את סוף שנת הארבעים, מיד לאחר מלחמת העולם השניה, והצילומים, הצבעים, המסכות הוונציאניות, ואולמות האצולה שיורדת אט אט מנכסיה, מחזיקים את הצופה במתח של סרט בלשים העשוי במקצועיות חדה ונפלאה, ובעיקר מהרהר אודות מצבו הקיומי העגום של האדם, זה הנזקק לאמונה במיסטיקה בכדי למצוא נחמה בעולם שבו נחמה איננה. "איננו מצליחים להשתחרר מן השדים האופפים אותנו מבפנים", היא אחת האמירות של הבלש הבלגי המזדקן, אשר לרגעים חוצה את הגבול שבין שקיעה מיסטית לתוך עצמו, אך מיד שב להתפכחות המבהירה כי האדם, איננו נשמה או כל מושג אחר שהתרבות האנושית יוצרת, אלא בסופו של דבר כלי קיבול של צינורות, וכשאלה יפסיקו להזרים נוזלים וחמצן, מעפר באנו, ואל עפר נשוב.
בקיצור – סרט נפלא.
הסרט מופץ ע"י פורום פילם ועכשיו בבתי הקולנוע
מאת אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות', כותב ומגיש הפודקאסט "משפט חוזר" בתאגיד השידור "כאן", ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.
הוספת תגובה