אז אצל הסינים ואצל הרמב"ם פירות נחשבים אוכל המעודד קור ו/או ליחה. לא כל כך מתאים לחורף….הרמב"ם דיבר בכתביו על הנזקים האפשריים שיכולים לגרום פירות "רטובים", וגרס כי אותם פירות, כיוון שגדלו באקלים חם, מתאימים לאכילה רק באיזורים או עונות בעלי אקלים כזה. לפירות חמוצים או כאלה שלא הבשילו באופן טבעי הוא מתנגד כיוון שהם קשים לעיכול, ומעודד אכילתם רק במרחק מן הארוחה.
כלומר: סלט פירות בתור קינוח – פחות….
הוא דגל בהפרדה מוחלטת של הפירות מכל מאכל אחר, ולאכול פירות כמו אגסים, ענבים ותאנים, ואחריהם לא לאכול שום דבר עד שיצאו בקיבה.
אחרי הארוחה: עודד אכילת פירות מכווצים כמו חבושים ושזיפים.
הוא הבדיל בין פירות העץ, העדיף פחות פירות כמו חרוב, שיזף, לימונים – שמחלישים וגורמים לליחה, ואפרסקים ומשמשים – שממש יוצרים ליחה מעופשת ולכן פוגעים בעיכול. הוא העדיף פירות כמו תאנים וענבים, וגם הם בכמויות לא גדולות מדי. דווקא את הפירות היבשים כמו צימוקים, אגוזים, תאנים ופיסטוקים הוא ראה בעין טובה, בייחוד אם שימשו לתיבול, ואף אמר שהם מועילים מאד לכבד.יש לקחת בחשבון שבימים האלה פירות טריים התקלקלו מהר, ואילו פירות יבשים נשמרו זמן רב יותר.
התזונה הסינית והיפנית דוגלת בעקרון באכילת פירות מבושלים, מסיבה דומה: פירות חיים מביאים אנרגיה קרה לגוף, ויכולים לגרום למחלות קור, ליחה, התקררות כרונית, ענייני נשימה, שלשולים, הצטברות נוזלים ובצקות, ועייפות כללית. הטעם המתוק גם הוא נחשב כשנאכל במידה מוגזמת כמעודד ליחה ומחליש אנרגטית.
לגבי פירות החג עצמו (בדגש על פירות יבשים ללא תוספת סוכר או חומרים מזיקים כמו זרחן במשמש או צבעים בפירות אחרים….):
השזיף: "בכל מחלת כבד צריך להשתמש בשזיף". הטענה בתזונה המאקרוביוטית היא שהשזיף עצמו מחזק, בונה ומניע דם, ומלחלח ומניע מעיים (לכן משתמשים בו להנעת עצירות גם במערב….). שזיף ומיץ שזיפים במיוחד – טוב לחוסר דם ועצירות.
שזיף שחור, טעם חמוץ ועפיץ, עוזר לספוח. סופח ריאות, סופח בריחת זרע ושתן, סופח הזעה, ספיחת מעיים.
משמש – נחשב כמקור מסוים לברזל, צמח מחמם ומחזק דם. מתאים לחיזוק אלמנט אדמה ומערכת העיכול.
תאנה: לחה, מתוקה, בעלת טעם עפיץ. הזרעים שלה עשירים במינרלים. מחלישה מעט מערכת עיכול. מכילה אנזימים מעכלי חלבון. מתאימה לצרבת וגם לעצירות. חליטת תאנים/דבלים מתאימה לגרון/שיעול יבש.
אננס: אפילו שהוא מיובש, הוא מגיע מאקלים טרופי חכן מאד מלחלח. באננס יש 2 טעמים: מתוק וחמוץ. הוא עובד על הקיבה ויכול לטפל בכיבי קיבה ולאורך מע' העיכול. עוזר לעכל חלבון. מתאים לאפטות וחיידקים בחניכיים ובמידה מסויימת חיידקי קיבה (הליקובקטר). טוב בעיקר לעזור לעיכול ארוחת בשר כבדה, או במחלות דלקתיות לטיפול באנשים יבשים (למשל כאבי פרקים), למטופלים קרים ויבשים שסובלים ממצב דלקתי.
אגוזים: אנרגיה בונה, כיוון שהם שומניים.
תמר הינדי – ממשפחת הקטניות, חמוץ, מתוק. דומה לחרוב. חלק מתזונה שבונה יין ודם הכבד. לנשים אנמיות שנרצה לעודד אצלן בניית דם, חיזוק כבד.
לסיכום:
פירות טובים כשהם נאכלים בעונתם.
לבעלי קיבה חלשה כדאי למעט בפירות חיים
אפשר לתבל בפירות יבשים אבל הכל במידה….
ט"ו בשבט שמח!
מאת: עינת ברקן, רפואה סינית ויפנית ומנהלת רשת ג'ונו360
יש כאן כמה דברים שלא ידעתי על האיכויות שלהם.. תודה!
ובכלל חשבתי שפירות יבשים ממש לא בריאים. חוץ משזיף
תודה על המידע!
הולכת לאכול יותר משמשים בקיץ