וכשהקשו עליו ואמרו לו כי ייתכן וזו אינה שפה מתה, אך היא לכל הפחות גוססת, השיב שוב באותה עוקצנות – אני מקבל את הסברה ששפת היידיש גוססת, אבל אני אומר לכם: כל המתים קמים לתחייה!”.
יונתן אלמן, בשנות השלושים לחייו, מוסיקאי ישראלי, הוא אולי הוכחה ניצחת לאופטימיות של זינגר – במשך שעה ומחצה הוא ניצב על הבמה, שר, מספר ומקרין את סרטוני הטיק-טוק שלו משירות המילואים שלו כתותחן במהלך המלחמה שעדיין מתרגשת מעל ראשנו, ומחיה את רוחה הפוחזת והשורדת של היידיש, בגרסתה הישראלית של העשור השני למאה העשרים ואחת. באחד מפרקי הפודקסט שלי עבור “כאן” – “שראל הראשונה”, הבאתי את דבריו של ביאליק, שהיה רחוק מלהיות אדם החוטא בתקינות פוליטית, כשהוא נוזף באביו הרוחני שלום עליכם, על כך שהוא לא כותב עברית אלא יידיש, ואומר לו – “הגיעה השעה שלא תרבה לטפל עם השפחה, לכל הפחות קיים מצוות עונה גם עם הגבירה”.
אנו חוזים היום ממרחק שנות אור- מן הימים ההם שהעברית נאלצה להתמודד אל מול היידיש אותה דיברו עשרה מיליון יהודים – אפילו יותר מאשר מספר דוברי העברית היום, בימים שבהם היידיש אינה שפת דיבור כמעט של איש, אלה היא שפה שהיא יותר מוסיקה מאשר שפה. החייאתה על הבמה בפיו של אלמן הנמרץ, היא מופע שיש בו תרבות גבוהה ועממית כאחד, מופע הומור המשתלב בייגון המלחמה הנוכחית, אולי סמל מובהק לימים אלה של חשבון נפש קולקטיבי עם הישראליות שמביטה שוב ביסודותיה ובונה חלק מערכיה מחדש.
ואכן יש בשפה הזו, כמו בדובריה הוותיקים והחדשים, מוטיב חזק של שורדים: ה”חוצפע”, ההומור היהודי המאפיין את דובריה מאז ומתמיד, עם עין אחת ספק בוכה ספק צוחקת, ושניה קורצת – עם אנרגיות אופטימיות המאפשרות להרים ראש יהודי גאה ולומר, וכל לא משנה באיזו שפה – לא תנצחו אותי.סרטוני הטיק טוק של אלמן, המציגים ביידיש שוטפת ועסיסית, היישר משטחי הכינוס והקרב של העוטף, את נוהלי הקרב הבלתי מסווגים של ירי ארטילרי, הפכו באחת את הישראליות במדי ב’ צה”ליים לחוליה מהורהרת אבל בהחלט אופטימית בשרשרת הקיום היהודי. אבל גם ביידיש, הישראליות הזו לא נשמעת כמו שטעטל של המאה ה19, אלא פתאום נשמעת כל כך ישראלית.
השירים הישנים במקור היידי והישנים פחות במקור העברי המושרים בפי אלמן ברוך הכשרון ביידיש, סוחפים את הקהל כשהפנינה היא ללא ספק התרגום הקורע ליידיש של השלאגר האלמותי מ 1974 – “אין לך מה לדאוג”: באחת, הפך אלמן את מילותיה של תלמה אליגון רז בתרגומו של אלמן, עם הלחן הנצחי של קובי אושרת שהושר כידוע בפיו של עוזי פוקס במהלך מלחמת יום הכיפורים, להוכחה הנדרשת שאכן כל המתים קמים לתחיה.
בקיצור – מופע שממש לא מיועד דווקא לדוברי יידיש, אלא בעיקר לישראלים ויהודים שרוצים לראות את רוחו השורדת של היהודי, המתגלם בישראלי האופטימי, שנזכר גם בשורשים ההם שלו.
לכו לראות! אחלה מופע! או כמו שצריך לפרגן לאלמן – “א בומבע של שלאגר!”
אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות’, כותב ומגיש סדרות הפודקאסט “משפט חוזר” ו”ישראל הראשונה” בתאגיד השידור “כאן”, ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.
ניתן להאזין לפודקאסטים של אורון שוורץ, ב”כאן הסכתים” בקישוריות:
“ישראל הראשונה”:https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-776284
“משפט חוזר”:https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-8222
הוספת תגובה