ילד ירושלמי בין שני עולמות
קולני נולד בשנת 1930 בשכונת גאולה בירושלים, צמוד לגבולה של שכונת מאה שערים החרדית. ילדותו התנהלה בין שני עולמות: הוא למד בגימנסיה סוקולוב החילונית, ועם זאת ספג אהבה עמוקה לתנ”ך, אהבה שמלווה אותו עד היום ועומדת בבסיס ספרו החדש. גם בבית ספר שאינו בזרם הדתי למדו פרקי תנ”ך ואהבו לדקלם בעל-פה קטעים מתוכו, הוא מספר.
לצד התנ”ך גילה קולני הצעיר גם את ספרות העולם. ספריית “בני ברית”, שישבה ממש מול בית הספר, הייתה עבורו מקלט קבוע. הוא שאל ספר כמעט בכל יום, ובסוף השנה קיבל פרס על התמדתו בקריאה. לרקע זה הייתה השפעה רבה על משיכתו לכתיבה, השפעה שניכרת בעשרות ההסכתים שיצר לתכניות לנוער בימי הרדיו.לימודיו התיכוניים שהמשיך בגימנסיה העברית בירושלים הסתיימו בתוך להבות מלחמת העצמאות, כשקולני הצעיר לקח חלק בהגנה על ירושלים בימי המצור.
“עבודתו הדיפלומטית הייתה השתתפותו בשיחות עם מצרים וירדן ליישום הסכמי השלום, לעיתים כראש המשלחת הישראלית”.
עורך דין, קצין, ועוד: קריירה שלא בחרה תחום אחד
לאחר המלחמה פנה קולני ללימודי משפטים במחזור הראשון של הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית וקיבל את רישיון עורך הדין שלו בשנת 1974. אחרי הסיום התגייס להשלמת שירותו הצבאי ושימש כסניגור הפיקודי של פיקוד הצפון, ומדריך בחוק השיפוט הצבאי בבה”ד 1. ומה עושים כשמפסידים ערעור? קולני, עם ההומור הדק שמאפיין אותו, שמר על עצמו גם אז. לאחר שהנאשם שהוא גרם להרשעתו בבית דין צבאי זוכה בערעור, פנה אליו חייל בלעג: “הנה תבעת קצין ללא כל בסיס!” תשובתו של קולני הייתה ישירה: “אז ראה כמה אני מוכשר, שהצלחתי לשכנע שלושה שופטים בעניין שלא היה לו כל בסיס…”
מהצבא עבר לשירות המדינה, ותחנותיו היו רבות ומגוונות: ניסוח מחדש של תקנות התעבורה בלשכה המשפטית של משרד התחבורה, לצד פרסום “ספר הנהג אנציקלופדיה של חוקי התנועה והרכב”, שהיה רב-מכר באותה שנה; ייעוץ בכיר ליועץ המשפטי לממשלה במשרד המשפטים, שם ייצג את המדינה בפני בית המשפט העליון; ולבסוף יועץ משפטי של משרד התיירות.
דיפלומט בארצות הברית
תפקידו במשרד התיירות הוביל אותו רחוק מגבולות הארץ לטקסס, לקליפורניה, לאטלנטה ולמסדרונות שיחות שלום. כקונסול בארצות הברית קיבל אזרחות כבוד של העיר דאלאס ותעודת כבוד מהסנאט של קליפורניה. ייעודו העיקרי היה עידוד תיירות לישראל, תפקיד שהצריך הסברה בקרב חוגים נרחבים ולעיתים גם הגנה על מפות. כך, כשניסו בבריטניה לאסור על ישראל לכלול את מזרח ירושלים במפות שהפיצה שם הצליחה משלחתו לסכל את הניסיון.
גולת הכותרת של עבודתו הדיפלומטית הייתה השתתפותו בשיחות עם מצרים וירדן ליישום הסכמי השלום, לעיתים כראש המשלחת הישראלית. השיחות התקיימו לסירוגין בקהיר, רבת עמון, קזבלנקה ותוניסיה ובהשתתפות מדינות שלא הכירו אפילו בישראל. ובכל זאת, המשלחת הישראלית זכתה ליחס של כבוד.רגע אחד נחרט בזיכרונו במיוחד: בפגישה ברבת עמון, לאחר שהכין טיוטת הסכם לשיתוף פעולה עם ירדן, פנה אליו במפתיע נציג תימן ולא כדי לדון בדיפלומטיה, אלא כדי לשאול על הזמרת עפרה חזה! “כך”, אומר קולני, “מוצאים נציגים רשמיים של שתי מדינות עוינות נושא משותף לשניהם.”
אקדמיה, ארגון בינלאומי ואובדן
לאורך כל שנות שירותו הציבורי לא עזב קולני את האקדמיה. כמורה מן החוץ לימד באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע. ובשנת 1983 יזם ואירגן בירושלים את הכנס הבינלאומי הראשון של משפטנים המתמחים ברקע המשפטי של התיירות והתעופה ומתוכו הקים את הארגון הבינלאומי IFTTA, המונה כיום שופטים, יועצים ועורכי דין מ-45 מדינות. קולני משמש נשיא הכבוד של הארגון עד היום.
בשנת 1963 נשא קולני לאישה את אסתר, עורכת דין במקצועה. בשנת 1965 נולד בנם היחיד, אמיר מרדכי, שהצטיין בלימודי הרפואה באוניברסיטאות ברקלי ושל דרום קליפורניה. אולם כרעם ביום בהיר התבשרו ההורים שבנם הפך למשותק חלקית בגלל גידול בשורש המוח. לאחר מאבק שנמשך שנה שלימה, נפטר אמיר בשנת 1992. מאז פועל קולני להנצחת זכרו במוסדות ואתרים שונים, ובהם בית הספר היסודי שלמד בו.לאחר גירושיו מאסתר נשא קולני לאישה בשנת 1975 את רות, אמנית ומשוררת שלימדה בתיכון ליד”ה ובאוניברסיטה העברית, לאחר שקיבלה תואר דוקטור בחו”ל. רות נולדה בסין, גדלה בניו-יורק וקשרה את גורלה לירושלים. יחד נסעו רבות ברחבי העולם, ובין היתר לכנס IFTTA שנערך בסין ארץ הולדתה. היא הופיעה על הבמה בניו-יורק ובישראל, ותערוכות יחיד של ציוריה הוצגו בחו”ל ובירושלים.
יקיר ירושלים בגיל 93
בגיל תשעים ושלוש הוענק לקולני תואר “יקיר ירושלים”, הכרה בפועלו הציבורי הרחב. בין תרומותיו: ציוד רפואי מתקדם לבתי החולים בירושלים, השתתפות בשיפוץ מגדל דוד (שם נקראה כעת הכניסה המקורית על שמו), שיפוץ גן הוורדים הצמוד לכנסת, ונטיעות ט”ו בשבט לילדים על הרצף האוטיסטי ביחד עם קשישים מדיור מוגן וילדי מפונים. בתחום התרבות השתתף בהקמת תיאטרון החאן הירושלמי, ייעץ בהקמת פסטיבל ישראל ותחרות הפסנתר על שם ארתור רובינשטיין.
“ונהפוך הוא” ספר שהגיע בדיוק בזמן
שמו של הספר החדש נלקח ממגילת אסתר, ואין בכך מקרה. המגילה, שמתרחשת בפרס -איראן של ימינו – מציינת את ניצחון העם היהודי על האויב שזמם להשמידו. קולני, שהוציא את הספר לאור לקראת פורים ופסח השנה, מצא עצמו פתאום בלב האקטואליה. הספר מונה שמונה פרקים קצרים, כל אחד עומד בפני עצמו. הבחירה בהם נעשתה בקפידה: קולני כלל רק אירועים שגילה בהם אפשרות לקריאה שונה מן המקובלת, קריאה המשלבת רקע היסטורי, משפטי והקשר תרבותי, ולעיתים גם הומור דק. והכל תוך כיבוד המסורת ופנייה למקורות הרלוונטיים במקרא.
אחת הדוגמאות המובהקות: הפירוש ההלכתי המקובל של הפסוק “לא תבשל גדי בחלב אימו” שהפך לאחד הבסיסים של דיני הכשרות ואיסור ערבוב בשר וחלב. לפי קולני, פירוש זה נובע מניקוד שגוי ופתוח לפירוש שונה לחלוטין מהפירוש ההלכתי המקובל. הפרק על משה רבנו, לעומת זאת, מאיר מחדש את דמותו הן כמצביא בצבא המצרי והן בקרבות ישראל נגד עמלק, וכן כמחוקק וכמורה-דרך.התגובות מהקוראים הראשונים מבשרות טובות. עובדת סוציאלית דתיה כתבה: “נהניתי מן ההומור ומן הציורים הנאים… הפרק על משה מרתק וישמש אותי בדיון בליל הסדר.” קורא אחר אמר שלמד ממנו הרבה ובתדהמה גלויה, שכן בדרך כלל אינו מתעניין בתנ”ך. וקוראת שלישית: “אני מתפעלת מבקיאותך ויכולת ההעמקה “במקורותינו”.
“בגיל תשעים ושלוש הוענק לקולני תואר “יקיר ירושלים”, הכרה בפועלו הציבורי הרחב. בין תרומותיו: ציוד רפואי מתקדם לבתי החולים בירושלים”
עדיין בעניינים
דב קולני בן 95 אינו מרגיש כמי שסיים את סיפורו. הוא ממשיך לקרוא, לחשוב, ולמצוא בטקסטים עתיקים פרשנויות שאיש לא עלה עליהן לפניו. ואת שמו המלא דב קולני הוא חובש בגאווה: אביו משה הוא שעיברת את שם המשפחה המקורי שרייר – לקולני.”ונהפוך הוא” כך אמרו על הגורל המשתנה בתולדות היהדות וכך, אפשר לומר, חי גם קולני עצמו: כשגורל מסוים עלול היה לסתום את הגולל, הוא תמיד מצא דרך להפוך אותו לטובה. הוא גם מפנה שעה בכל שבוע ללימוד גמרא, ומטרתו כיום היא להציע פתרון ‘מחוץ לקופסה’ איך להוסיף חיילים לצה”ל ולהקל על המילואים על ידי הקמת יחידה של לוחמים שכירים כמו במדינות אחרות.
לינק לרכישת הספר: https://www.netbook.co.il/Book.aspx?id=15492
הוספת תגובה