אנחנו חיים בתוך מציאות של מלחמה, איום, העדר וודאות, ובו בזמן ממשיכים להחזיק בחלום על שלום, על חיים ראויים, על עתיד שאינו מוכתב רק על ידי פחד. זהו מתח שאינו נפתר, אלא מנוהל. והוא דורש מאיתנו בגרות לאומית. עצמאות, במובנה העמוק, אינה רק דגל, גבול או ריבונות. היא היכולת של חברה להחזיק מורכבות בלי להתפרק. היכולת לחשוב באופן עצמאי גם תחת לחץ. לא להיסחף רק אחרי קולות של חרדה או נקמה, אלא לשאול את עצמנו כחברה מי אנחנו רוצים להיות גם עכשיו?
ביום הזיכרון אנחנו נדרשים להישיר מבט אל המחיר. לא רק אל הסיפורים הגדולים, אלא אל הפנים, המשפחות, החללים שנפערו. זהו יום של אמת. אין בו מקום להסחת דעת. רק הכרה. רק נוכחות. רק הבנה שהקיום כאן אינו מובן מאליו.ואז מגיע יום העצמאות לא כבריחה, אלא כהמשך ישיר של אותה הכרה. דווקא מתוך הכאב עולה השאלה: מה אנחנו עושים עם החירות שניתנה לנו? האם אנו משתמשים בה על מנת להעמיק שסעים, או כדי לבנות שפה משותפת? האם אנחנו פועלים מתוך תגובתיות, או מתוך בחירה?
“עצמאות, במובנה העמוק, אינה רק דגל, גבול או ריבונות. היא היכולת של חברה להחזיק מורכבות בלי להתפרק”.
עצמאות של מדינה נבחנת לא רק בכוחה הצבאי, אלא גם ביכולתה של החברה שבתוכה לנהל מחלוקת בלי לאבד את עצמה. עצמאות של חברה ניכרת ביכולת להחזיק ריבוי קולות דתיים וחילוניים, ימין ושמאל, מרכז ופריפריה מבלי לוותר על תחושת שייכות בסיסית. עצמאות של חשיבה היא אולי האתגר הגדול ביותר: להעז לשאול שאלות גם כשלא נוח. לא להסתפק בסיסמאות. לבחון עמדות. להקשיב. להתלבט. להחזיק ספק לצד מחויבות.
השנה, בין מלחמה לחלום על שלום, העצמאות אינה מובנת מאליה. היא פעולה. היא תרגול יומיומי. היא היכולת לא רק להגן על הגבולות, אלא גם להגדיר מחדש את הזהות.זהו קו התפר שלנו בין עצב לשמחה, בין הישרדות למשמעות. בין תגובה לבחירה. ובתוך המרחב הזה, נבנית עצמאות עמוקה יותר כזו שלא רק נשמרת בכוח, אלא מתקיימת מתוך תודעה.
חג עצמאות שמח לכולנו בסימן תודעה לעצמאות.
ורד גרנדיר פרוכטמן – כותבת תוכן, יועצת ארגונית ומגישת הפודקאסט ללטש את היהלום הפנימי
הוספת תגובה