כשהחוזה מאפשר נוכחות, אבל לא התמדה
מחבראורח
תאורת פלורסנטים ממסגרת את המרחב, מאירה את האדום בטונים משתנים, לא דרמטיים, כמעט בוחנים. ברקע פסקול פתיחה מעט צורם, כזה שלא מלטף את האוזן ולא מבטיח...
יש שנים שבהן אמנות מבקשת להרגיע ויש שנים שבהן היא מבקשת להכריע.
על מופע שבו האפור מפסיק להתנצל ומתחיל להזיז דברים
משה צחור נולד וגדל ביישוב אפרת שבגוש עציון. הוא התחנך בתיכון הימלפרב בירושלים - התיכון שהתפרסם במלחמה עקב מספר הנופלים מבוגריו - והחליט להתגייס לצה"ל...
יש רגע שבו תנועה מקדימה את ההכרה. רגע דק, כמעט בלתי נתפס, שבו הגוף כבר פועל והזמן טרם הספיק להתיישר. לשם נכנסת „סוף־סוף”, יצירתו החדשה של אמיר קולבן...
דולב ונועה (שמות בדויים) הכירו לפני יותר מעשרים שנה, כשעבדו יחד בביטחון בנתב״ג.
מכירות את הימים האלה שאתן מתעוררות ומרגישות שמשהו “מתבשל”? לא הנזלת המציקה של המעבר בין העונות, אלא משהו עמוק יותר, כזה שגורם לכן לרצות פשוט לכבות את...
היא הגיעה הביתה מוקדם מהמתוכנן ונדהמה לגלות את בעלה מסתובב בבית עם חזיה ממגירת הלבנים שלה.
פעם אנקונדה גרמה לנו להיצמד לכיסא. היום היא רק בודקת אם נישאר עד הסוף.






