שישה רקדנים ורקדנית-כוריאוגרפית אחת. יעל שילר עצמה, שגם כתבה את הטקסטים, נאחזים בבמה בתשוקה שגובלת בייאוש, ארגים יחדיו טקסטורה רגשית צפופה של אהבה בכל גווניה, געגוע שמתנקז לחידלון, מאבק שמסתיים באובדן, וכמיהה שמתעקשת לפרוץ מבעד לקריסה. התנועות גדולות, חזקות, ארוכות הן תופסות מקום ולא מתנצלות. התשוקה על הבמה רק מתעצמת ככל שהמופע מתקדם, והקהל נסחף אל תוך מערבולת של ארוטיקה, אובדן, כאב ונוכחות. המופע יחסית ארוך, אך אף רגע אינו נופל, הרקדנים לא מאפשרים לעיניים לנדוד.
מוזיקה כנשמה נוספת
הליווי המוזיקלי פסנתר וכינור בקונצרט אצילי, כמעט אריסטוקרטי מעניק למופע עומק נשגב. המוזיקה לא רק מלווה את הריקוד; היא חודרת אליו, הופכת לחלק בלתי נפרד מהתנועה. ובתוך ההרמוניה האירופאית הזו, שילר משלבת גם צלילים ישראליים סימן דק אך ברור: אנחנו כאן, האדמה הזו חשובה לנו, היא חלק מהסיפור.
תיאטרליות וסימבוליקה
הבימוי הויזואלי של “Gloria” מרשים בעוצמתו. הבגדים הופכים לאלמנט תיאטרלי שיוצר נוכחות בימתית מוחשית. שולחן האבירים שמופיע על הבמה הופך לזירת תשוקה ויצרים. הריקוד עליו כריזמטי, ענוג, מלא עוצמה שלא ניתן להסיר ממנה את העיניים. ואז מגיע רגע המפתח: שילר ממלאה את בטנה בתפוחים שפע, לידה מחדש, תשוקה לחיים (הזכיר לי את אדם וחווה מהכן הגענו). מתוך האובדן והחידלון צומחת תקווה, המשכיות, רצון להמשיך. כשהמוזיקה מדהדת את השם “Gloria” ברוח הקודש, כמעט, הקהל קפוא במקומו, עיניים נעוצות בבמה.
קתרזיס מתוק
בסיום המופע, הרקדנים יוצאים עם גלידות ומלקקים אותן בהנאה גלויה. זהו רגע של קתרזיס טהור, שילר מזמינה אותנו לעוף, לטעום, ללקק את החיים מכל הכיוונים. החיים טעימים, היא אומרת לנו, גם אחרי הכאב, אחרי האובדן. אולי דווקא בגללם.
מסע אישי, אמירה אוניברסלית
“Gloria נולדה מתוך התרוקנות עמוקה ומפגש חזיתי עם אובדן”, מספרת שילר. “הרגשתי שהריקוד שנגזל ממני חייב לחזור לגוף. היצירה הזו החזירה אותי לחיים. מציאות שמבקשת אומץ לקום מהשאול.” ובאמת, צופה ב-“Gloria” חשתי שהוא עד לתהליך תחייה לא רגע שביר של התאוששות, אלא מאבק אמיץ ומתמשך לשוב אל החיים דרך הגוף, דרך התנועה, דרך האומץ לרקוד גם כשהכול נשבר. שילר משקפת את הכאב בענק, מתרגמת אותו לתנועה ששואפת אל האור הן ככוריאוגרפית והן כרקדנית ראשית שנושאת את המופע על גופה.
שילר חוצה גבולות בחשיבתה, מעיזה לשאול שאלות שאחרים מפחדים להתמודד איתן, ומצליחה לתרגם את המורכבות הזו לשפת גוף שמדברת ישירות אל הלב. זה מופע שונה. אינטליגנטי, שנון, מוקפד. מזמן לא נראתה על הבמה הישראלית יצירה שמשלבת בצורה כה מלוכדת תיאטרליות, מוזיקה, מילה עברית וכמיהה עמוקה לאהבה ולתשובה שזו, בסופו של דבר, מהות החיים. “Gloria” אינה רק מופע מחול מהפנט; היא תזכורת לכך שהריקוד, במובנו העמוק ביותר, הוא מעיין חיים. ושלפעמים, אחרי הסערה, מותר פשוט ללקק גלידה.
כוריאוגרפיה וניהול אמנותי: יעל שילר
להקת המחול יעל שילר. מרכז סוזן דלל
הוספת תגובה