בערב אחד, נערה בת 17 בקליניקה שאלה אותי בקול שקט: “אני שמנה, נכון? כל הבנות בטיקטוק רזות. אולי אני פשוט לא מספיק טובה?”הלב שלי התכווץ. לא בגלל השאלה אלא בגלל הגיל.כי מה שמעצב היום את הדימוי העצמי של ילדים ונוער, הוא לא מה שקורה בבית, אלא מה שמוקרן דרך המסך.
מהו דימוי גוף – ולמה זה חשוב?
דימוי גוף הוא הדרך שבה אנחנו תופסים את גופנו – איך אנחנו מרגישים כלפיו, איך אנחנו מעריכים אותו ואיך אנחנו חושבים שאחרים רואים אותנו.הוא לא תלוי רק במראה החיצוני, אלא בהקשר רגשי, תרבותי וחברתי עמוק.דימוי גוף בריא תורם לביטחון עצמי, להתנהגות בריאה ולתחושת ערך, דימוי גוף שלילי, לעומת זאת, עלול להוביל לחרדה, דיכאון, הפרעות אכילה, הימנעות חברתית ופגיעה חמורה בתפקוד היומיומי.
איך המדיה מעצבת את דימוי הגוף?
הרשתות החברתיות מציגות אידיאל יופי לא מציאותי, מפולטר מלוטש, כשילד או נערה נחשפים שוב ושוב לדמויות “מושלמות” הם מתחילים להשוות, לבקר את עצמם, ולשאוף למה שאי אפשר להשיג.
מחקרים מדברים ברור
מחקר שנערך באוניברסיטת טורונטו מצא ש-70% מהנערות בגילאי 10-17 דיווחו שהן מרגישות חוסר ביטחון כלפי גופן לאחר שצפו בתמונות של דוגמניות באינסטגרם. מחקר נוסף שפורסם ב- Journal of Youth and Adolescence הראה כי השוואות ביופי וחשיפה לתמונות ערוכות במדיה החברתית מעלות את הסיכון לדיכאון ודימוי גוף שלילי, במיוחד אצל מתבגרים. בנוסף, מחקר אמריקאי רחב היקף שנערך בקרב 11,000 בני נוער מצא מתאם חזק בין זמן מסך ברשתות לבין עליה בתסמיני דיכאון, דימוי גוף שלילי ותחושת חוסר ערך עצמי, בעיקר בקרב בנות בגיל ההתבגרות.
הבעיה מתחילה מוקדם – ומתעצמת מהר
כבר בגיל 6-8 ילדים מפתחים אמונות מגובשות לגבי גופם ובעידן הטכנולוגי, עיקר המסרים מגיעים מבחוץ.כאשר אין איזון או שיח בבית, הילדים מפנימים דימוי של גוף אידיאלי, רזה, חטוב ורחוק מהמציאות של רוב האנשים. ולא מדובר רק במין הנשי אלא גם בבנים שמושפעים: הם שואפים לשרירים, ל”גוף גברי”, ומפתחים תחושות כישלון אם אינם עומדים בציפיות האלה. במקרים מסוימים זה אף מוביל לשימוש לא אחראי בתוספי תזונה וחומרים מסוכנים.
אז איך נבנה דימוי גוף חיובי בבית?
1 . שיח חיובי בגוף ראשון
המילים שאנחנו אומרים ליד הילדים נספגות. אם הורה אומר על עצמו “אני שמן”, “אני דוחה” – הילד לומד שכך מתייחסים לעצמנו.בואו נבחר מילים של קבלה: “הגוף שלי חזק”, “אני אוהב את איך שאני מרגיש בתוכי”.חשוב להיזהר לא רק מהביקורת הישירה אלא גם מההומור העצמי הביקורתי. אמירות כמו “מי יסתכל עליי בגוף הזה?” או “הייתי חתיך פעם…” משדרות שהמראה הוא המדד לאהבה עצמית וזו טעות קשה.
.2 גיוון בדימויים
הראו לילדים אנשים מגוונים- בגוף, צבע, מגדר, גיל.קחו אותם לתערוכות, ספרים, סרטים שמציגים יופי רב־גוני. ככל שהמוח נחשף למגוון כך קטן הסיכוי לתפוס אידיאל אחד כ”נכון”.המלצה פרקטית: בחרו יחד עם הילד חשבונות אינסטגרם וטיקטוק של יוצרי תוכן שמציגים מגוון אותנטי, גוף גדול, נכות, שונות מגדרית – ונהלו עליהם שיחה.
.3 שאלות במקום הטפות
במקום לומר “אל תחשבי ככה על עצמך”, נסו: “מה גרם לך לחשוב את זה?”, “איך הרגשת כשראית את הסרטון הזה?”.שיח פתוח מעודד ביטוי עצמי ומסייע בעיבוד רגשות.ילד שלא מרגיש שמותר לו להביע חולשה – ישמור הכל בפנים.דווקא הפתיחות שלנו לשמוע, בלי לשפוט, יוצרת את האמון שמאפשר שינוי.
4 . מודלים חיוביים
דברו על נשים וגברים שמעוררי השראה לא בזכות המראה – אלא בזכות ערכים, פועלם, אישיותם, זה עוזר להזיז את הפוקוס מהחוץ – אל הפנים.אפשר לספר על ספורטאים שמתמודדים עם נכות, אמנים שמדברים על חוסר ביטחון עצמי, או מנהיגות שלא עומדות בסטנדרטים של יופי ועדיין מהוות דוגמה לעוצמה פנימית.
5 . קבלה עצמית כערך משפחתי
הכניסו אמירות של קבלה, עידוד והכרת תודה כלפי הגוף כחלק משגרת הבית.אמרו בקול: “תודה לרגליים שלי שלקחו אותי היום לעבודה”, או “אני גאה בעצמי על איך שהתמודדתי עם הקושי – לא בגלל איך שאני נראה, אלא בגלל מי שאני”.ציינו הצלחות לא על פי מראה, אלא על פי תכונות: נחישות, רגישות, התמדה, הקשבה. חפשו הזדמנויות להחמיא לילד על מי שהוא ולא על איך שהוא נראה.
6 . היו ערים לשפה ולתוכן
עברו יחד על הרשתות החברתיות. עודדו את הילד להפסיק לעקוב אחרי חשבונות שגורמים לו להרגיש רע ולעקוב אחרי כאלה שמחזקים אותו.דימוי גוף חיובי מתחיל גם בסינון הסביבה הדיגיטלית.
מילות סיכום שלי: העולם שבחוץ ילמד את הילדים שלנו למדוד, להשוות, לבקר. אבל הבית – יכול להיות המקום שבו הם ילמדו להעריך, לקבל, לאהוב. כשהורים בוחרים לדבר אחרת -הילדים מתחילים להרגיש אחרת.וכשילדה שואלת: “אולי אני לא מספיק טובה?” – נוכל לענות לה בביטחון: את טובה בדיוק כמו שאת. לא בזכות הגוף שלך – בזכות הלב שלך.
מאת יוסף ניקבחת, מאמן מנטלי 050-8114333
הוספת תגובה