מאת לין סלומון
במשק סגל בטל שחר דניאלה מגדלת ירקות ומגישה אותם בין שורות הכרם. היין של המשק מיוצר ביקב שורק, אך הירקות, המאפים והקפה מוגשים כאן, במרחק נגיעה מהאדמה. פודטראק קטן, שולחנות פשוטים, בצק שנמתח בידיים שעבדו בשדה בבוקר. לא ניסיון לשחזר אירופה, אלא עקשנות להישאר קרובים למה שצומח כאן. האספרסו מדויק, היין האדום קל־גוף אך יציב, והמפגש בין השניים מבהיר שהשולחן הכפרי אינו קישוט נופי אלא מערכת יחסים יומיומית עם אדמה.
התחנה הבאה היא משפחת אלוני במושב בקוע. חצר פתוחה, שולחן ארוך, סיר במרכז. יפה, אחת מארבע הבשלניות הוותיקות שנותרו מאז ראשית הפסטיבל, מבשלת קובה במרקים עמוקים ומגישה לחוח אורז לצד חרור תימני. החיבור בין כורדיסטאן לתימן אינו טרנד פיוז’ן אלא זיכרון משפחתי. היא מספרת על ילדות בשדות, על אבא חקלאי, על חמישים שנות זוגיות, ועל סדנאות שהיא מעבירה היום כדי לשמר ידע. הקובה כאן אינה רק מנה, אלא המשך של שושלת. גם גרסה ללא גלוטן משתלבת בתפריט, לא כוויתור אלא כהתאמה שמאפשרת למסורת להמשיך להתארח אצל כולם.
ביקב עמק האלה היין ממוסגר דרך גיאוגרפיה. לילות קרירים בהרי יהודה מאזנים שמש יומית, ומייצרים חומציות יציבה ומבנה אלגנטי. רוזה רענן, לבנים נקיים, אדומים מדורגים שאינם מחפשים עוצמה אלא דיוק. הגענו “רק לטעום משהו קטן” ויצאנו עם שולחן מלא גבינות, פסטה וסלטים. לא מפגן שפע, אלא דיאלוג שקט בין יין לאוכל.המתוק מגיע מכיוון אחר. “העוגות של אבא” של אלעזר הר אבן מביאות בצקים ממולאים בגבינה, מאפי שמרים צבעוניים, קינוחים שמונחים על השולחן כמו עבודות יד. יש כאן טריות, חום ואהבה כתבלין מעבר למתיקות. לא פטיסרי מהונדס, אלא אפייה שמבקשת לחלוק.
בשריגים, Burger Road מציג סיפור אחר של חזרה. הבעלים חזר משירות מילואים ובחר לבנות כאן עסק מקומי. לצד המבורגרים עם רטבים עשירים ומדויקים, מוגשים סיגרים ממולאים, שניצלונים, שפע סלטים וטורטיות רכות ממולאות בשר מפורק עם עגבניות וכוסברה. זהו אוכל רחוב, אך כזה שמבקש לייצר תעסוקה מקומית ולבסס קהילה.סמוך לשם, בירגארדן שריגים, מבשלת בוטיק קטנה, מציעה ענברית עם גוף יציב ו־IPA מאוזנת. רונן מדבר על תסיסה כסבלנות, על שמרים כבחירה מודעת לעבודה איטית. הבירה מוגשת כחלק משיחה, לא כהצהרה.אצל אבן רם הליקרים מפירות טבעיים ממשיכים את אותו קו אזורי. תפוז, דובדבן, תהליך השרייה גלוי לעין. כוס קטנה שמספרת על זמן.
הסיור אינו רשימת מנות אלא מפת קשרים. חקלאות, מסורת, יזמות וקהילה נשזרות זו בזו. הפסטיבל, שהחל כמהלך כלכלי, הפך עם השנים למעין הצהרה תרבותית שקטה: הפריפריה אינה שוליים קולינריים, אלא מרחב שבו שולחן, אדמה וסיפור נפגשים. בירידה חזרה כבר לא ברור מה עובד יותר, האלכוהול בדם או הסיפור שנשאר מתחת לעור.
- הסיורים יתקיימו בימי שישי, בין השעות 09:00-14:00, במועדים 13.3.26 ו-20.3.26 ובהרשמה מראש.
- מספר המקומות מוגבל והסיורים מיועדים למבוגרים בלבד.התכנסות ויציאה ממתחם חניית המועצה האזורית מטה יהודה.
- עלות הסיורים: 290 ש”ח למשתתף. לפרטים נוספים והרשמה: https://did.li/f39rl
הוספת תגובה