עמוד הבית » “האבא” – מחזה של פלוריאן זלר, תיאטרון אלעד והתיאטרון הקאמרי

“האבא” – מחזה של פלוריאן זלר, תיאטרון אלעד והתיאטרון הקאמרי

האבא, צילום:תומר חרובי.
האינואיטים, הקבוצה האתנית המכונה לעתים "אסקימואים", הנה הקבוצה הילידית החיה בחוג הארקטי, וחייה התאפיינו בהתמודדות עם אקלים קיצוני ונעדר סלחנות. אחד מן המאפיינים התרבותיים היסטוריים, גיבש את מה שהיה לרוב כנראה אגדה מערבית שנקשר ביחסה של החברה הקשוחה הזו לזיקנה.

במקום שבו אנשים מתמודדים ושורדים עם תנאים מאתגרים ו”זקנים” בחברה ההיא, שהיו עד לראשית מאה העשרים “קשישים” בני חמישים בלבד, הביטוי “לשלוח את הזקן אל הים” או “לשלוח את הקשיש ללכת על הקרח”, ביטא את ההבנה כי זקן שהופך לנטל על הגרעין השבטי והמשפחתי, מסיים באופן וולנטרי את חייו בכדי לאפשר ליתר אנשי השבט לשרוד.

>>> אני מלכה בלנשק…

צילום: תומר חרובי

 

העליה בתוחלת החיים, החליפה את שליחתם של קשישים בהליכה אל הקרח, ביצירה של מעמד מקצועי חדש של מטפלים מקצועיים באנשי הגיל השלישי והרביעי. כאן, נכנסה לתמונה ה”גרנטופוביה” – התופעה המוכרת בדמות החשש בקרבו של מטפל צעיר ממטופלו הקשיש, במהלך שמוגדר בידי המחקר כ”העברה נגדית” – מונח שמתקשר להצפה של דיעות קדומות, ובעיקר התמודדות עם פחדיו של המטפל הצעיר מזקנתו שלו, ומהתמודדותו של המטפל עם הוריו הקשישים.

כל אלה נרקחים בתוככי המעבדה של המחזאי הצרפתי פלוריאן זלר, כשהוא משליך את הצופה בוירטואוזיות אל תודעתו המתעתעת של הקשיש. שם, מושג הזכרון הופך על הבמה לחמקמק, משטה, מלווה תהפוכות והצופה הופך לשותף מלא לאובדן הקוגניציה המערבת בין הזמנים, התקופות, האנשים, האירועים, ומותירה את הקשיש חשדן, נרגן, מתוסכל, אך לבסוף מצליח לחנך את הסביבה הגרנטופובית לקבלה והשלמה עם הזקנה ועם המוות.

צילום: תומר חרובי

 

תרגומו של דורי פרנס למחזה המוצלח והפופולרי הזה שזיכה את מחברו הצרפתי בפרס מולייר ולהפקת סרט המבוסס על המחזה; בבימויו האנושי והנוגע ללב של שי פיטובסקי; ושקורם אור וגידים באמצעות הביצוע המעולה של צוות השחקנים של תיאטרון אלעד –  תיאטרון נפלא המורכב מצוות שחקנים, שכמו האינואיטים, יצאו אל הקרח שבערבה מתוך תחושה אידיאולוגית מבורכת – כל אלה באמצעות השחקנים דביר בנדק, תמר דיסקין, גיא כהן שלו, אדוה לוי, דר רוזנבאום, עומר שמשוני, הפכו את חווית המפגש המאיים והמתסכל שבין הצעיר לקשיש שמנסה להיאחז באיי קוהנרטיות וזכרון, לחוויה טראגית וקומית יחדיו, אך חוויה שלא הותירה עין אחת יבשה בקהל: אין איש בקהל שהחוויה האנושית הזו עם הוריו או הורי הוריו, לא הפגישה אותו עם המחזה והדמויות הנעות שבין הטרגי לקומי.

בקיצור, מחזה קאמרי נפלא, של אנשי תיאטרון חלוצים שורדים, מחזה המתרחש כולו בחדר אחד, בתודעתו של איש אחד, ובסביבה המבקשת, כמו האינואיטים הקדומים הללו, לשרוד את פאזת הזקנה ולהשלים עמה.  לכו לראות!

אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות’, כותב ומגיש סדרות הפודקאסט “משפט חוזר” ו”ישראל הראשונה” בתאגיד השידור “כאן”, ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.

ניתן להאזין לפודקאסטים של אורון שוורץ, ב”כאן הסכתים” בקישוריות:

“ישראל הראשונה”: https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-776284

“משפט חוזר”:https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-8222

הוספת תגובה

הוספת תגובה