מרגישה כובד וענן סמיך על הלב. משהו שלא חשתי בימי זיכרון אחרים והיה גם אז כבד.אני יודעת שגם רבים אחרים וחלקכם חשים כך כי שוחחתי עם אנשים וראיינתי חלקכם, ולב האזרחים שבור ושבוז עצוב ונכלם, וביננו חיים כל כך הרבה גיבורים בעל כורכם….להיות אמיץ זה לא מי שלא מפחד או כואב אלא מי שלמרות זאת נושא את עצמו גם כשהפחד מנשק אותו קרוב, והוא מוצא כוחות על בתוכו להמשיך לנשום ולייצר.
איך איך הגענו עד הלום? בגיל 77 אנחנו עומדים מול שבר כיאוטי, והתהיה איך נצא מבור הזפת שאנחנו טובעים בו, היא שאלה קיומית ומטרידה ובעיקר מי יוציא אותנו מזה?! יש כאב עז והוא אינו בשוליים. איפה העצמאות כשכולנו שבויים? ואיך נחגוג מדינה שבורה, מפולגת וחטופינו שנמקים בשבי מתייסרים דקה דקה?ישנם את אחינו שיושבים בשבי ואנחנו לא מצילים אותם וזה משפשף ושורף ומביש, ואני שומעת בגופי ממש את זעקתם כעת, ואת זעקת המשפחות ואת זעקת הישראלים…
איך איך איך אלוהים הגענו לכך?
וזעקת המתים האילמת שנפלו כדי להגן עלינו, ואני חושבת על הפצועים שאין להם ידיים ורגליים וגופם ונפשם נשארו בשדה הקרב, והם צריכים כל רגע כוח לייצר להם חיים אחרי התופת.חושבת על חוויי פוסט הטראומה הרבים, שחזרו מהקרב מאז קום המדינה ועד עתה, וקולם סדוק, ליבם שבור, שנתם גרועה, יחסיהם עם עצמם והסביבה בעקבות כך מאותגרים, ועינהם שראו מראות נוראיים…שזה צורח בלב. על נרצחי הנובה, וניצולי הנובה שחווים סיוטים.
אני שומעת זאת כעת עד אלי. זה מלווה את כולנו, זה באוויר…הלוואי והיום הזה יהיה היום האחרון בו מתים חיילים וחיילות, אנשי מילואים ומגיני המדינה, יום האחרון בו נפצעים ושט כוחם של האזרחים.הלוואי ובאורח פלא וניסים גדולים, ישתנו הדברים להמשך.אך מי ששכל ומי שנפצע ומי שנחטף או היה במסיבת המוות וכל מי שמקיף אותם, ידרשו כוחות על רבים לרפא את מה שנחרב. הכאב הוא כבר חלק מהם והוא לפעמים יכאב מאוד.אמן ואנחנו נוכל לעזור להם להשתקם, ויבוא מנהיג שישקם ויחבר ביננו על ציר אהבה, הבנה וחמלה. יחד על ציר שותפות אזרחית, אנשי מולדת ומצטרפים ליחידה הזו שנקראת ישראל.יחידת עלית שסופגת אבדות קשות ונלחמת על החיים.
ולכם משפחות חברים עצובים, ואלו אשר המתים היקרים שלכם ספונים עימכם כל יום, כל השנה, ולא רק היום אבל היום הצפירה תחרוק בליבכם, תשרוט את האוויר, תציף מראות וכאבים כללים, אני מחבקת חזק חזק חזק אתכם.
ואולי, רק לרגע קט, תחוו שקט בתוך תוככם מחיבוק זה ומכוונותיי הטובות,והלוואי וליבכם יתרפא יתרחב ויהיה מוקף אהבה שתעשה לכם טוב ותתמיר צער ויגון להבנות וצמיחה אישית, ותמצאו דרכים לחיות לצד הכאב ויהיו המון צבעים טובים גם בחייכם. תתנו בוקס לכאב.תודה תודה תודה, לכל מי שהגן ומגן עלינו כל השנה ולמשפחות שלהם.אתם באמת גיבורים אמיתיים, בזכותכם אנחנו חיים.ואני יודעת שאתם מתים אבל בזכותכם אנחנו חיים.
אז אלף מילים של הודיה והערכה לא יספיקו לתאר את מה שעשיתם ואת התודה והערכה שלי אליכם ושל כולנו.
אנחנו כאן ננגב את הדמעות ונמשיך.
אין לנו ארץ אחרת. זו לא קלישאה, זו האמת.
בילי בסרגליק💔❤️💔❤️
תודה שקראתם
כל כך מדוייק בילי יקרה קלעת בכל מילה לתחושות שלא הצלחנו לבטא במילים. פירקת את תחושה הכובד העצום שאנו חווים השנה יותר מכל בגיל 77 .
בילי
היטבת לנסח
השנה יום הזכרון ויום העצמאות הם קשים ועצובים מנשוא ולא יעזרו הנסיונות החיצוניים של מופעים והילולות לטייח את התחושה
כל אחד ואחד מאיתנו מחויב לדין וחשבון אישי
כולי תפילה אמן ואמן שיגיעו ימים טובים יותר