בין קריית אתא לגירושים: האהבה שלימדה את הגדולה
בגיל 22 נישאו, ובגיל 25 נולדה בת הבכורה. אבל עם הגעת התינוקת הופיעו גם הסדקים הראשונים. הם נפרדו, חזרו ניסו שוב הפעם עם אבטחה הדדית: להיות חברים טובים, ללא סודות, ללא עניינים בלתי פטורים. שנתיים לאחר מכן, נולדה הבת השנייה, אך שהקטנה הייתה בת שנתיים כל שניסו, לבנות שוב החל להתפורר. “הרגשנו שאנחנו כבר נו כבר לא באותה משבצת” היא אומרת.” הפערים היו גדולים מאוד, בעיקר בהשקפות העולם. הרגשתי שאני חיה במקום שלא נכון עבורי בשום צורה. שכחתי מי אני. איבדתי ממשקלי, משמחת חיים.
הייתי בנתק מהמשפחה שלי, חייתי בסוג של שקר מנותקת מעצמי, מהערכים שגדלתי עליהם”.ההחלטה להיפרד אחרי 14 שנות חברות, נישואים ואהבת נעורים לא הגיעה בן לילה.אך שהגיעה, היתה בהירה.” החלטתי לשים את עצמי במרכז, לא מתוך אגו אלא מתוך הבנה עמוקה שזה כבר לא ניתן לגישור”, היא מסבירה. ” התגרשנו, ובחרנו להישאר משפחה אחת שחיה בשני בתים, בצורה מכבדת ככל האפשר”
“האמנתי שיש בחוץ אהבה גדולה שמחכה לי, ושאני ראויה לה”
הנס שחיכה: אהבה ללא תנאי ו- 14 ילדים שנכנסו בבת לחיים
אחרי הגירושים, חן לא ישבה לחכות. היא האמינה בכל ייסוריה. שיש בחוץ אהבה אמתית שמחכה לה. ואז, בדרך לא צפויה, הכירה אותו: בארי, עם חיוך ולב פתוח שכמוהו לא ראתה.” כבר בפגישה הראשונה, סיפרתי לו על מה שעברתי, ללא פלטרים. אמרתי לו מה אני רוצה, מה אני צריכה, שאני גרושה פלוס שתיים. והוא פשוט קיבל אותי כל כך באהבה , ובדיוק במושג הזה אהבה ללא תנאי” אחרי שנה של הכרות התחתנו. אך לא סתם התחתנו. אחרי ה- 7 באוקטובר, חן ובארי קיבלו החלטה שרבים היו מהססים לקבל: להיות הורי בית בכפר ילדים. ביום אחד, כמעט בן לילה, הפכה האם של שתיים לאם בפועל שש-עשרה שתי בנותיה ועוד 14 ילדים שהוצאו מבתיהם שהוריהם לא יכלו לגדלם. “ביום אחד מאימה לשתיים, הפכתי הפכחתי אימא פלוס בן זוג פלוס 14 יילדים,” “היא אומרת בחיוך רחב שמסתיר בתוכו את העומק של אותה תקופה . “זו היתה שליחות של שנתיים מסע בלתי נפרד שבו הכנסנו הרבה אור להרבה לבבות. זה מה שהנשמה שלי היתה צריכה”.
קול אורי: כשהידיים פוגשות את הלב
מתוך אותה תקופה מעמיסה ומעניקה בכפר הילדים, נולד גם משהו אחר לגמרי עדין, אישי ומפתיע. חן מצאה את עצמה ניגשת לחרוזים, לא כתחביב מתוכנן, אלא מתוך צורך.” הרגשתי שאני הולכת לאיבוד, ושאני חייבת למצוא דרך לחזור לעצמי, לפגוש שוב את היוצרת והאמנית שבי” היא מספרת.” התחלתי ליצור לעצמי שרשראות מתוך צורך רגשי: פעם לביטחון, פעם לחוזק, פעם להיזכר בעצמי. כל יצירה הפכה לעבודה פנימית, וכל תכשיט היה תזכורת חיה למה שאני מבקשת לעצמי”. הילדים שסביבה עודדו אותה לשתף, למכור, להוציא החוצה. וחן שראתה בזה בתחילה משהו פרטי בלבד הסכימה להיפתח. כך נוצר חיבור טבעי בין עולם היצירה לעולמות שלמדה והביאה איתה” תטא הילינג, תרפיה, חינוך ועבודה רגשית”.
היום מנהלת חן את “קול אורי” מרכז לסדנאות והתפתחות נשית שייסדה, מרחב שבו נשים וילדות פוגשות את עצמן דרך יצירה, חוויה וכלים רגשיים.השם אינו מקרי:”קול אורי” הוא הקול הפנימי שחן עצמה ניסתה למצוא בשנים הקשות, והשליחות שלה לעזור לכל אישה לשמוע את קולה ןלהביא אותו החוצה.
” כל יצירה הפכה לעבודה פנימית. כל תכשיט תזכורת חיה למה שאני מבקשת לעצמי”
מה קורה כשהידיים מתחילות לחרוז
הסדנה של חן אינה קורס תכשיטנות. היא מסבירה זאת בסבלנות. לכל מי שמגיעה בצפייה ללמוד טכניקה. מה שקורה שבתוך המרחב עמוק יותר. ” כבר בתחילת המפגש כל אחת מוזמנת לעצור ולשאול את עצמה, מה היא צריכה עכשיו מבפנים? שלווה? ביטחון ?ערך עצמי? חיבור לעצמה? ומתוך הצורך הזה היא בוחרת את החרוזים, הצבעים, התליון. הבחירה אינה אסתטית בלבד, אלא בחירה שמגיעה מהעולם הפנימי”. במהלך היצירה מתרחש משהו עדין ועמוק: נוצר שקט.ומתוך השקט הזה מתחילות להעלות מילים, שיתופים, חלומות, פחדים, ומקומות שלא תמיד מקבלים ביטוי ביום – יום.כשהשרשרת נסגרת, כל אחת נותנת לה שם, שם שמזקק את הכוונה שנולדה בתוכה.
את הסדנה סוגרת חן בפתיחת קלפים שיצרה: תחילה קלפים שמזמינים לדבר את הרגש, ובהמשך קלפי “אל עבר הלב”, שמעניקים מסר מדויק ומעצים להמשך הדרך. הקלפים נוצרו מתוך המסע האישי שלה בכפר הילדים, וכל אישה יוצאת מהסדנה עם שלושה דברים: תכשיט בעל משמעות, שם שמספר את הסיפור שלה, ומסר פנימי שמלווה אותה הלאה.
רגע שקט בין אמא לבת
אחת הסדנאות המיוחדות שמציעה חן מיועדת לאימהות ובנות יחד.עד עשרה זוגות בלבד “כי יש משהו שקורה בקבוצה קטנה שלא יכול להתרחש בקבוצה גדולה: היכולת להקשיב באמת, לראות כל אחת לעומק, ולהיות בדינמיקה קרובה, רגישה ומדויקת”.כשאמא ובת יושבות יחד ומחרזות, מתרחש בדרך כלל משהו שקשה להסביר במילים. לא המרחב של היום – יום לא הערות, לא חינוך, לא עומס אלא רגע שקט שבו הן פשוט יחד. הבת מתחילה לבטא את עצמה בלי להרגיש שהיא צריכה להסביר, והאמא פתאום שומעת אותה ממקום חדש, רך יותר. “הרבה פעמים עולים שם דברים שלא נאמרו אף פעם בצורה ישירה. לא, כי לא היה רצון, אלא כי לא היה את המרחב הנכון ” אומרת חן.” דרך היצירה, דרך הבחירות, דרך השמות שהן נותנות לשרשראות יוצאות מילים, רגשות, אפילו מבטים שמספרים סיפור שלם”.הן לא יוצאות רק עם תכשיט. הן יוצאות עם רגע שחוו יחד, עם חיבור שנפתח או העמיק עם הבנה חדשה אחת על השנייה.ויש משהו בשרשרת עצמה שאינו רק יפה. הוא תזכורת לרגע לחיבור למה שנפתח בניהן, ולזה שאפשר גם אחרת.
“הן מגיעות סגורות ומנותקות, ואך לאט לאט הן נפתחות ומתחברות לעצמן זה משהו שממלא אותי ומרים לי את הלב”
מה נשאר שבועות אחרי
נשים כותבות גם לחן גם שבועות אחרי הסדנה. הן מספרות שלא האמינו עד כמה חיו על אוטומט, וכמה מרגיש לחזור הביתה ללב שלהן.הן מתחילות לשים לב לעצמן, לאכול, לשתות לנשום.” הן מבינות שהעולם הוא רק עבור אחרים ילדים, בית זוגיות אלא גם עבורן, זה מותר וזה נכון” אומרת חן.” הן מדווחות על תחושת אויר, נשימה. אומץ והשתוקקות לחיים”. כשאני שואלת אותה מה היא רוצה שאישה תרגיש כשהיא יוצאת מהמרחב שלה, היא שותקת לרגע ואז מחייכת: שהיא זוכרת מי היא. שהיא ראויה. שאפשר אחרת. “כל פעם מחדש אני מתרגשת לפגוש את הנשים שמגיעות אלי, לראות את הדרך שהן עוברות. הידיעה שאני זוכה להיות חלק מהדרך הזאת, לעזור להן להוציא את הקול הפנימי שלהן החוצה זו זכות גדולה עבורי. ואני רק מאחלת שנמשיך להביא טוב בעולם”.
סדנאות “קול אורי” מיועדות לנשים, לאימהות ובנות יחד.
הוספת תגובה