לפידות, מהקולות הבולטים בשירה העכשווית בישראל, מציינת עם הספר החדש אבן דרך משמעותית ספר שירים חמישי במספר. קדמו לו “אנשים כפרחים”, “נשיקת החיים”, “אחד עם גן עדן” ו”ויחייכו המלאכים”, שזכו לתהודה ולתגובות חמות. במקביל פרסמה גם ספרי שירה באנגלית, The Kiss of Life ו-One with Heaven, וכן ספרי ילדים רבי־מכר שהעמיקו את אחיזתה בזירה הספרותית המקומית.“ריקוד החיים”, לדבריה, הוא סיכום ביניים רגשי. “הספר הזה מכיל את כל השירה העברית שלי עד היום,” אמרה לקהל. לצדו נכללים בו 31 שירים חדשים שנכתבו בארבע השנים האחרונות, תקופה שטלטלה את המציאות הישראלית וכללה גם את ימי המלחמה. השירים נעים בין שמחה לכאב, בין בדידות לאמונה, בין משבר לתקווה. מוטיב התנועה אותו “ריקוד” ולאומץ להמשיך גם כשהקרקע רועדת.
הרגעים המרגשים בערב לא הגיעו רק מן הספר החדש, אלא דווקא מן ההתחלה. את שירה הראשון, “מלאכי”, כתבה לפידות בגיל 12 בלבד. שנתיים לאחר מכן פגשה את מי שהיא מכנה “המלאך שלי” עמי לפידות. “בגיל 21 עוד לא הייתי מוכנה להינשא,” סיפרה בחיוך גלוי לב. “רציתי לגלות את החיים.” אחרי הצבא, כשהחלה לבנות את דרכה, כתבה שיר פרידה טעון, שמתוכו הקריאה שורה: “ואפילו שחיי מרים ובדידותי נוראה מיראת אלוהים לא בציפורניי”. עשור לאחר ההיכרות נישאו השניים, והשנה הם מציינים 53 שנות נישואים.במהלך הערב שילבה לפידות בין קריאה לשיתוף סיפורים אישיים, אירועים שעיצבו את שירתה והשפיעו על תפיסת עולמה. אחד הרגעים הזכורים היה אזכור מכתב שקיבלה משמעון פרס ז״ל, שבו התייחס בהערכה לשירתה. מחווה שנותרה עבורה מקור השראה. נדבך מרכזי בספר הוא שיתוף הפעולה עם קובי אושרת, שהלחין אחדים מהשירים ואף ביצע במהלך הערב שיר שהלחין במיוחד, ואמר כי הרגיש אליו קרבה יוצאת דופן. “כל שיר הוא אולי השיר האחרון,” ציינה לפידות, “ולכן צריך לכתוב אותו כאילו הוא היחיד.” אושרת בחר בקפידה את האמנים שיבצעו את השירים, בהם עוזי פוקס, יהודה תמיר, יהודה אליאס, אילנית ויובל כספין כל אחד מהם מביא פרשנות ייחודית לקצב הפנימי של הטקסט.
בקהל נצפו ילדיה, קובי, לצד נכדיה, שהאזינו בגאווה. האווירה הייתה חמה ומשפחתית, אך גם רוויית סטייל מוקפד: יינות משובחים, מטעמים קטנים ונגינת פסנתר חיה שליוותה את הקריאות. רגע משמעותי נוסף שנחשף במהלך הערב היה מחווה מרגשת של לפידות: תרומה של 30 עותקים מספרה החדש לבית הלוחם, לטובת פצועי צה״ל. מבחינתה, השירה איננה רק ביטוי אישי אלא גם שליחות. “ריקוד החיים” אינו מבקש להדהים או לזעזע; הוא מבקש להתבונן. לפידות אינה כותבת ממקום ציני או מתריס, אלא מתוך אמונה עמוקה בכוחה המרפא של המילה. בשקט יחסי, הרחק מההמולה הספרותית, היא ממשיכה לרקום שירה שנעה בין שמיים לארץ ומזמינה את קוראיה למצוא את הקצב הפרטי שלהם בתוך התנועה הגדולה של החיים.
הוספת תגובה