הרעיון פשוט עד כאב: לקחת את מדי הצבא, את כל מה שהם מייצגים, ולתרגם אותם לאופנה. לא כציניות, לא כפרובוקציה. אלא כמעין תפילה מעוצבת שהמדים האלה יהפכו יום אחד לחלק מהעבר, למשהו שאפשר להתבונן בו מרחוק ולהפוך לאמנות. הקולקציה עצמה משחקת בגבול בין הכבד למעודן. הירוק זית מופיע לצד זהב, הדפסי ההסוואה המוכרים נפגשים עם כתום בוהק ושחור עמוק. אבל מה שבאמת מפתיע זה החומרים: כותנה גסה הופכת למשי זורם, בדי מדים קשים מתורגמים לקרפ עדין. זה כמו לראות את אותו דבר בעיניים חדשות לגמרי.
תגי היחידות, הכומתות הצבעוניות, החגורות הכבדות כל אלה קיבלו חיים שניים כפריטי אופנה מתוחכמים. הדיסקיות הצבאיות הפכו לאביזרים מעוצבים בקפידה, והגרביים הירוקים שכולנו מכירים זכו להתגלמות אופנתית. אפילו הקיטבג ההיסטורי עבר מהפך, כאילו שלום לקח משהו מהארכיון הלאומי ונתן לו חיים במאה ה-21.זו לא קולקציה נוסטלגית, אפילו שיש בה המון געגוע. היא מסתכלת קדימה, לרגע שבו הסמלים הצבאיים יוכלו להיות רק זיכרון תרבותי, חומר גלם לעיצוב. עבודת יד, תפירה עילית, והרבה מאוד תקווה שזה בכלל אפשרי.
על המעצב
שי שלום עושה את זה אחרת כבר 23 שנים. מאז שיצא משנקר, הוא בחר בדרך הקשה לא ייצור המוני, לא טרנדים עונתיים. רק custom made, חתיכה אחת בכל פעם. זה הפך אותו לשם נדיר בסצנה הישראלית, מעין אנומליה יפה בתעשייה שרצה אחרי כמויות.הלקוחות שלו נשארים איתו שנים, מאמינים בגישה הזו של התאמה אישית. והאיכות? ברמה בינלאומית, מהסוג שמזכיר שתפירה עילית היא לא רק עניין של בתי אופנה פריזאים.
הוספת תגובה