הלכתי לראות את היצירות מאת יאקופו גודאני ואנדוניס פוניאדקיס בביצוע להקת המחול 'קמע'. מעבר לתצוגה של יכולות פיזיות ואקרובטיות מרשימות של הלהקה המוכשרת, היצירות מעוררות תחושות ורגשות הנולדים מהניגודיות השוכנת בחיי היומיום של כולנו
הגוף מכיר טוב את התחושה והתרגל לתנועה שבין עבודה בכוח מתפרץ לקריסה ולמנוחה שיאפשרו לו להיטען מחדש. המופע מציג מעברים נעימים בין מה שציבורי לפרטי, בין החיים בלהקה לזוגיות, בין רחוב הומה לשיח אינטימי שיש בו מבט, ביטוי מול הקשבה, והצורך בתמיכה.
גם בתוך כל משימה ופעולה יש לי את האפשרות להחליט כמה אני אגרסיבי וכמה רך, וכך אנו חיים את הניגודיות הזו במחרוזות אינסופיות הסבוכות זו בזו.
חלק א’ – אומניפורג, מאת הכוריאוגרף יאקופו גודאני | Jacopo Godani
ביטויי הגוף על הבמה לא אחת מרגישים כתנועה של לוחם מטאדור עם נוכחות רוקעת של משקל רב, שלאחר מעשה מתמוסס באוויר כנוצה חסרת משקל. הלהקה נעה ומשתלבת זה בזו כמו תנועה של פרחים בהילוך מהיר שנפתחים, נסגרים ומתנופפים ברוח ברכות שאין בה בהכרח זכרי או נקבי.המוזיקה היא לא מלווה אלא בעצמה מחוללת תנועה, ולוקחת אותנו בין קלאסי למודרני, מצלילים מרגיעים לקצב שמכניס לדריכות של דרמה מתקרבת, מתחושה מלטפת של עונג ברבורים שטים למכות חשמל של מפעל מתכות עם בוכנות משומנות. לצד המוזיקה גם האור הוא מחולל בעצמו. שינויי אור קלים יכולים להדגיש את הכוח והדרמטיות שיש בצללים, והחושך הוא זה המנקה כל יום את הרחוב ומאפשר לרעש חדש ונקי להגיע.
חלק ב’ – קוסמוס, מאת הכוריאוגרף אנדוניס פוניאדקיס
החלק השני מתחיל בסאטן כחול ומובהק. הריקוד מציג הבחנה בין כוח של רצון אישי ופנימי אל מול פסיביות, ספק בכפייה, שהאחר מפעיל בנו, בין אם נתנגד לכך או שלא. האם הרטט שעבר בי ונראה לעין היה בשליטתי או שמא היה לא רצוני אלא מישהו אחר שהרטיט אותי? גם כאן חוזר המוטיב התעשייתי וההרמוני כשהכל פועל כשורה, ומביא גם אפיזודות חייתיות שנכנסות, באות וחולפות, בתשוקה צעירה וסקרנית של התמסרות רגעית בתוך ים של שפע, ופיתולי גוף שעושים חשק להתפתל בכיסא.
בשלב הזה כבר יכולתי להכיר את האופי של כל אחד מהרקדנים בלהקה, ולעקוב ולזהות את הפרשנות שהוא נותן בגופו לסיפור המוצג לנו על הבמה, כאשר כל אחד מוקדש בטוטאליות שלו לדבר.הסיפור ממשיך לעסוק בניגודיות הזו כמו בין מסיבת טראנס המונית למופע גוף בודד שבתאורה מדויקת משווה לו חזות וחשיבות של אל יווני ברגע פרטי. ניכר היה החיבור שלהם כלהקה ברגעים של קירבה צפופה, סימנים ולחשים, ובפרגון ההדדי ביניהם.
נהניתי מאוד, לכו לראות.
תמיר גינץ, המנהל האמנותי של להקת המחול קמע.
כוריאוגרפיה: יאקופו גודאני | Jacopo Godani
מופעים נוספים באתר: http://www.kameadance.com/
מאת ענבל צוקר
הוספת תגובה