התצוגה חושפת דור של מעצבים צעירים שחוו את המעבר המורכב הזה תוך כדי מלחמות ואתגרים לא פשוטים. הם עברו מסע כפול: מצד אחד ההתמודדות עם המציאות הקשה של השנה האחרונה ומצד שני ההסתגלות למסגרת אקדמית חדשה. את שני המסעים הללו הם תרגמו לקולקציות מרשימות שנושמות עומק, רגש ותקווה.
כשהקושי הופך לכוח יצירה
“הבוגרים עברו במקביל ללימודיהם”, מספרת פרופ׳ לאה פרץ, ראש בית הספר לעיצוב, על המעבר לאוניברסיטת חיפה. “אבל היום אנחנו חלק אינטגרלי מהמוסד החדש”. המילים הפשוטות הללו מסתירות מאחוריהן תהליך מורכב של הסתגלות, שהבוגרים עברו במקביל ללימודיהם. הקולקציות שהוצגו בתצוגה מגלות כיצד החוויות שצברו הסטודנטים נטמעו ממש בבדים ובעיצובים. כל תפר נושא זיכרון, כל גוון משקף רגש, וכל סילואט מבטא את המסע האישי והקולקטיבי שעבר הדור הזה. לצד הכאב והקושי, פורחים בקולקציות גם חלומות עתידיים, תקווה למציאות טובה יותר ולעולם שבו היצירה מנצחת. התצוגה הפכה למראה נאמנה של החברה הישראלית בכל גווניה. כאן, על הבמה, נמצאים כל מעמדות החברה, מנעד רחב של אנשים שמגיעים לאוניברסיטת חיפה עם הסיפורים האישיים שלהם. כל סטודנט הביא איתו את סיפורו הייחודי שלו מהבית לטוב ולרע וזה בא לידי ביטוי מרגש בכל קולקציה שהוצגה.
המעצבים הצעירים יצרו עולם עשיר ומגוון של עיצובים שמשקף לא רק את המורכבות של החיים בישראל של 2025, אלא את כל הקשת הרגשית שעוברת על הדור הזה. מהחקירה האקדמית העמוקה של הנושא, דרך הניסויים עם גזרות, בדים וחוטים, ועד לרגע המאגי שבו הבגד מתעורר לחיים על הגוף. כל השלבים מגלים את העבודה הקשה והמשמעותית שעמדה מאחורי כל יצירה. מנעד הרחב של סגנונות עיצוב בולט במיוחד, מסריגה מסורתית לצד בדים עכשוויים חדשניים, מקווים רכים ועד לגזרות גיאומטריות נועזות. הגיוון הזה מעיד על כך שכל מעצב מצא את הדרך הייחודית שלו להביע את עצמו, תוך כדי התמודדות עם האתגרים המשותפים לכולם.
בין מסורת לחדשנות
האיחוד בין מכללת ויצו לאוניברסיטת חיפה יצר הזדמנות יוצאת דופן לשלב מסורת עשירה של הכשרה מקצועית עם חשיבה אקדמית מתקדמת. הבוגרים נהנו מהטוב שבשני העולמות: מחד גיסא, המומחיות המעשית והניסיון הרב שמאפיין את מכללת ויצו, ומאידך גיסא, העומק המחקרי והחשיבה הביקורתית של האוניברסיטה.התצוגה מדגימה כיצד השילוב הזה פורה ומועיל. הקולקציות נושאות חותם של מקצועיות גבוהה לצד עומק רעיוני ותודעתיות חברתית. המעצבים לא רק יודעים לתפור ולעצב, הם גם מבינים את התפקיד החברתי והתרבותי של האופנה.
מסע שעוד לא הסתיים
התצוגה מסמנת נקודת מפנה, אך לא סיום. הבוגרים החדשים יוצאים לשוק העבודה כשהם נושאים איתם לא רק כישורים מקצועיים, אלא גם חוויה אנושית עשירה שתעצב את עתידם כמעצבים. הם מוכיחים שגם בתקופות של שינוי ואי-ודאות, אפשר לא רק לשרוד אלא גם לפרוח ולהשפיע. במבנה החדש שמאחד בין עבר לעתיד, בין מסורת לחדשנות, בין כאב לתקווה, נולד דור חדש של מעצבי אופנה ישראליים. הם נושאים בעיצובים שלהם לא רק חזון אסתטי, אלא גם מסר של חוסן, יצירתיות ואמונה ביכולת של האמנות לרפא ולחבר. הקולקציות שהוצגו מעידות על כך שהמסע גם האישי וגם המקצועי’ עוד רחוק מסיומו. זו רק ההתחלה של סיפור חדש ומרגש בעולם העיצוב הישראלי. התצוגה הותירה רושם עמוק של תקווה התקווה שהמעצבים הצעירים האלה באמת יהפכו למעצבי האופנה של הדור הבא, אלה שיובילו את התחום לגבהים חדשים תוך שמירה על הערכים והעומק שמאפיינים אותם כבר היום.
הוספת תגובה