בין השניים אין אלא המתנה.” תפישה זו שפיתח בארת ביקשה להתמודד עם אותה אמנות חדשה שפרצה לתודעה האנושית ועיצבה את מושגי הדימוי החזותי מבראשית. לא עוד חיקוי של המציאות, אלא הקפאתה, בעוד האובייקט, מרגע הנצחתו, צולל אל מותו בעוד דיוקנו ממשיך וחי. שניות זו, שבין חיים מוקפאים לחיים המביטים אל דרכם שתסתיים במוות, היא המוטו בסרט מיוחד ומתוחכם זה.
“צליל של נפילה” עוסק במקטעי חיים של ארבעה דורות של נשים בבית חווה חקלאי בדרום גרמניה, החל מראשית המאה העשרים ועד לימינו. זהו אינו סרט נרטיבי, והצילום כמנציח פיסת חיים ובעיקר מנסה להתגבר על המוות האופף את חיי יושבי בית החווה, משמש כחוט המקשר.במאה התשע עשרה וראשית המאה הקודמת, רווחו צילומי מוות, בעיקר של ילדים, בעידן שבו מותו של ילד היה חלק טבעי מחיי האנשים טרם המצאת האנטיביוטיקה. כך למשל, בצילומי פולחן אופנתיים אלה, המתים והחיים נהגו להצטלם יחדיו, ואילו תנוחתו של המת בוימה משל היה בחיים, או זכה לחיי נצח, תוך שאפילו עפעפיו נתפרים בכדי להותיר את עיניו של המת פקוחות. הסרט שפותח בפולחן מתים נוצרי מקובל בדמות ציון “יום כל הנשמות”, אותו ציון קתולי החל בחודש נובמבר ממשיך בפיתוח הנושא תוך שחזור היסטורי נפלא של חייהם הקטנים, השמחים לפרקים, ואומללים לפרקים גדולים יותר של בני התקופות השונות, לאור עששיות, נרות, ועד לאור מסכים של טלפונים סלולריים.
צילומים אלה, יחד עם ביטוי קולנועי המהדהד את צילומי הסטילס הקדומים, מאחדים את הסרט לקולאג’ המועבר לצופה במעין תהליך היפנוטי מתמשך, מדלג קדימה ואחורה, באופן אסוציאטיבי, וחושף את התמודדות יושבי החווה עם המוות, עם מלחמות, עם נכות, לעתים נכות שנגרמת במכוון לילדי החווה בכדי להתחמק מגיוס למלחמות שעוברות על הגרמנים הפשוטים תושבי המקום ושאר ביטויים גופניים גרוטסקיים, כאלה שהיו מנת חלקם של האנשים הפשוטים במהלך מאה השנים האחרונות.
מילה אודות הביטויים הסימבוליים שבסרט – זהו כאמור סרט נטול נרטיב סיפורי סדור, אלא לעתים נדמה כוידאו ארט בעל מימד זמן מתמשך, וביטויי הואניטס חוזרים ונשנים לאורכו של הסרט באובססיביות. הואניטס – הוא כינוי השאול מספר קוהלת – “הבל הבלים הכל הבל”, והפך באמנות הציור בעיקר של עידן הבארוק ואילך, לאופן ביטוי המתעד גולגלות, מראות, בועות סבון, זבובים וטבע דומם של מזון חצי לעוס – כל אלה, ניכרים ביצירה הקולנועית המרשימה הזו והעמוסה הזו.
זהו סרט למיטיבי לכת קולנועיים, כאלה שלא חוששים מהיעדרו של קו נרטיבי והמוכנים להתמסר לחוויה היפנוטית כמעט, לא קצרה, ולצאת מן הסרט מהורהרים בניסיון לחבר את פיסות הפאזל שפוזרו בחכמה ובידיעת סוד לעיני הצופה אשר עליו מוטל לפרש ולערוך סדר ביצירה, בכמעין, תרתי משמע, ניתוח שלאחר המוות.
אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות’, כותב ומגיש סדרות הפודקאסט “משפט חוזר” ו”ישראל הראשונה” בתאגיד השידור “כאן”, ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.
ניתן להאזין לפודקאסטים של אורון שוורץ, ב”כאן הסכתים” בקישוריות:
“ישראל הראשונה”:https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-776284
“משפט חוזר”:https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-8222
גרמניה 2025
החל מן ה -27 בדצמבר בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ.
הוספת תגובה