ילדות, נעורים והעלייה לישראל
תמר ונאלי נולדה וגדלה בגאורגיה, ובעיניה הייתה זו ילדות מופלאה. היא הייתה ילדה שאפתנית וסקרנית, עם אמונה פשוטה וחזקה שכל מטרה שתציב לעצמה, תוכל להשיג. כבר בגיל שש קראה בלי הפסקה. היא הכירה ספרים, סופרים וסיפורים, ואפילו קיבלה מדליה מהספרייה. בגיל שבע החליטה שהיא רוצה לכתוב ספר בעצמה. “סופרים היו בעיניי גיבורים. רציתי לדעת מה הם מרגישים כשהם כותבים, ורציתי להיות כמוהם”, היא מספרת.כשהייתה בת 15 נפטרה סבתה, והמוות עורר בה שאלות שלא הצליחה להרפות מהן: לאן אדם הולך? מה נשאר אחריו? מהי אהבה? ולמה אנחנו מרגישים את מה שאנחנו מרגישים? היא התחילה לכתוב על הדברים האלה.
יום אחד מצאה אמה את אחד הסיפורים וביקשה ממנה לקרוא אותו בקול. תמר חשה שהוא אישי מאוד, אבל כשסיימה ראתה שאמה ואחותה של סבתה בוכות. למחרת הקריאה את אותו סיפור בכיתה, ושוב ראתה כמה עוצמתית הייתה תגובת השומעים. “זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי איך סיפור שכתבתי מתוך העולם הפרטי שלי מצליח לגעת באנשים אחרים. לא הבנתי איך זה קורה, אבל גיליתי שלמילים שלי יש כוח לעורר רגשות ולגרום לאנשים למצוא את עצמם בתוך הסיפור.”בגיל 16 כבר התפרסמו הסיפורים שלה בעיתונים. אנשים זיהו אותה ברחוב, עצרו אותה וסיפרו לה שהטקסט שקראו עזר להם להבין משהו על חייהם. היו אפילו מי ששאלו אם כתבה את הסיפור עליהם. היום היא מבינה למה. לדבריה, בני האדם שונים מאוד זה מזה, אבל מתחת להבדלים יש בכולם צרכים דומים: לאהוב ולהיות אהובים, להרגיש שייכים, להיות מאושרים ושיראו אותם. כשכתבה על החיים עצמם, אנשים פגשו את עצמם בתוך הסיפורים.
היא סיימה את בית הספר בהצטיינות. בגיל 18 הכירה בחור יהודי, שנה אחר כך נישאו, וזמן קצר לאחר מכן הפכה לאם. אחר כך עלתה לישראל עם בעלה ועם התינוקת, ונפרדה מהמשפחה, מהבית ומהעולם שהכירה. בגיל 23 ראו אור הסיפורים שלה בספר “אני, אמונתי והיום שאחרי”.המעבר לישראל התברר כקשה בהרבה ממה שדמיינה. היא מצאה את עצמה צעירה מאוד, עם ילדה קטנה, משכנתה, קשיים כלכליים ומציאות משפחתית מורכבת. תמר עבדה במכבסה וניסתה להחזיק את החיים. להוריה לא סיפרה עד כמה קשה לה, כי רצתה להגן עליהם.עם הזמן גם גופה התחיל להגיב. היא עלתה במשקל, פניה התמלאו בפצעים, והיא הרגישה שהילדה שאהבה יופי, טיפוח, בריאות וחיים פשוט נעלמה. זו הייתה אחת התקופות הקשות בחייה. היו רגעים שבהם איבדה כמעט לגמרי את התקווה, ובתה הקטנה הייתה הדבר שהחזיק אותה.
ואז פיטרו אותה גם מהעבודה במכבסה. באותו רגע היא הרגישה שזה סוף העולם. היא חזרה הביתה, פתחה את הטלוויזיה וראתה כתבה על אדם שהיה חסר בית ובהמשך בנה לעצמו קריירה מצליחה מאוד. משהו בסיפור שלו העיר אותה. “פתאום חשבתי: אני עדיין כאן. אני עדיין חיה. ואם אני עדיין כאן, אולי אני יכולה לבחור מה לעשות מכאן.” בדיעבד היא מבינה שדווקא הפיטורים, שבאותו יום הרגישו כמו עוד מכה, הם אלה שהביאו אותה הביתה באותו רגע וחשפו אותה לסיפור ששינה את הכיוון שלה.היא חזרה אל משפט שהאמינה בו עוד כילדה: “כל מטרה היא בת השגה. אני יכולה. אני חזקה.”ואז חזר אליה חלום ישן: להיות קוסמטיקאית ולהקים יום אחד קליניקה משלה. כמעט שלא היו לה משאבים, והדבר היחיד שהיה לה היה היא עצמה.היא מצאה עבודה והתחילה ללמוד עברית בכוחות עצמה. לא יכלה להרשות לעצמה ללכת לאולפן, כי הייתה חייבת לעבוד, ולכן למדה חמש מילים חדשות בכל יום. חמש מילים ביום נשמעות כמו דבר קטן, אבל בדיעבד היא מבינה שכבר אז למדה משהו שמלווה אותה עד היום: לפעמים הדרך חזרה אל עצמנו לא מתחילה בשינוי גדול. היא מתחילה בצעד קטן אחד שמחליטים לעשות ומקפידים עליו, יום אחרי יום.
“שינוי אמיתי מתחיל ברגע שנמאס לך לספר לעצמך את אותו סיפור.”
הדרך להרצאות על טרנספורמציה והנהגה עצמית
הדרך של תמר לעולם ההרצאות לא התחילה בהחלטה להפוך למרצה. היא התחילה מתוך צורך לשרוד ולבנות את עצמה מחדש.הקריירה של תמר נבנתה לאורך שנים ובכמה עולמות. במשך יותר משני עשורים פעלה בתחום הקוסמטיקה. היא התפתחה מקצועית, המשיכה ללמוד ולהתקדם, ובסופו של דבר הגשימה חלום שליווה אותה מילדות: היא הקימה קליניקה קוסמטית משלה, ובנתה אותה בעשר אצבעות.ואז, בעקבות בחירה אחת לא נכונה בחייה האישיים, איבדה כמעט הכול: את הבית, את העסק ואת תחושת הביטחון שבנתה במשך שנים.שוב הגיעו ימים חשוכים. היא חיה בחרדה ממה שיקרה מחר, ובתקופה מסוימת הרגישה שהיא “חיה מתה”. אבל ידעה שאסור לה להיעלם. כמו שנים קודם לכן, האחריות שלה כאם והמחויבות לבתה החזיקו אותה. ובתוך התקופה הזאת חזרה אליה אותה מחשבה שכבר הצילה אותה פעם: היא עדיין חיה, ולכן עליה להמשיך.היא התחילה לחפש תשובות. קראה ספר אחרי ספר, האזינה להרצאות ולאודיו, ונחשפה לפסיכולוגיה, לדפוסי חשיבה, למודעות, ל-NLP ולגישות שונות לשינוי ולהתפתחות. אבל היא לא למדה את הדברים האלה מתוך סקרנות בלבד. “הייתי צריכה שהם יעבדו.”
גם אז לא היו לה כסף או משאבים, ושוב הדבר העיקרי שהיה לה היה היא עצמה. לכן לא הסתפקה בקריאה ובהקשבה: היא בדקה, יישמה, שינתה הרגלים, בחנה את מחשבותיה ואת הדרך שבה היא מגיבה למציאות, ובנתה את עצמה מחדש צעד אחר צעד. מאז היא בתוך העולם הזה, לומדת אותו וחיה אותו.
הלימודים, ההכשרות והקורסים
מתוך החיפוש הזה התחיל להיפתח בפניה עולם נוסף: ההתנהגות האנושית, דפוסי החשיבה, המודעות, השינוי והיכולת שלנו להשפיע על הדרך שבה אנחנו מגיבים לחיים. כבר כ-15 שנה היא לומדת את התחומים האלה ברצף. היא התחילה בלימוד עצמי אינטנסיבי דרך ספרים, הרצאות, חומר מקצועי וקורסים, בהמשך עברה הכשרה ב-NLP והמשיכה לקורסים בתחום הטרנספורמציה בפלטפורמה הבינלאומית Mindvalley. לאורך השנים נחשפה לגישות, לטכניקות ולשיטות רבות מעולמות השינוי, המודעות וההתפתחות האישית.
אבל מעולם לא הספיק לה ללמוד שיטה או לצבור ידע. “תמיד רציתי להבין מה באמת עובד בחיים עצמם, ברגע האמת”, היא אומרת. בכל דבר שלמדה שאלה את עצמה: איך זה פועל כשאדם נמצא תחת לחץ? איך ידע הופך להתנהגות? ואיך לומדים לא רק להבין את עצמנו אלא גם לפעול אחרת כשהדפוסים הישנים מתעוררים? השאלות האלה הפכו עם השנים ליסוד של עבודתה היום.מתוך מה שעברה התחדדה אצל תמר ההבנה שאנשים יכולים לעזור, לתמוך ולהאיר את הדרך, אבל איש אינו יכול לבחור במקומנו כיצד להמשיך.”אפשר לאבד בית, עסק ותחושת ביטחון”, היא אומרת. “אבל כל עוד אנחנו מסוגלים לבחור את הצעד הבא, יש לנו מאיפה להתחיל מחדש. אולי בדרך אחרת, אולי בקצב אחר, אבל קדימה.”מתוך הדרך שעברה, הלמידה וההתנסויות האישיות שלה, התגבשה אצל תמר תפיסת עולם שהפכה בהמשך ל־I’M.
“תקופה ארוכה חיפשתי שם שיבטא את כל מה שהבנתי ולמדתי לאורך השנים, אבל שום דבר לא הרגיש לי מדויק. ואז, בדרך חזרה מירושלים, פתאום נדלקה לי נורה. אני זוכרת את הרגע הזה כאילו הרגשתי אור בתוך הראש. הבנתי ששינוי עמוק ואמיתי, לטוב או לרע, מתרחש בתוכנו. אנשים ונסיבות יכולים להשפיע על חיינו, אבל בסופו של דבר, האדם עצמו הוא הציר המרכזי של חייו. ומשם הגיעה ההבנה: מה יכול להיות מדויק יותר מ־I’M, אני?”כך נולד השם I’M, שמבטא את התפיסה העומדת בבסיס עבודתה: לזהות מה מנהל אותנו, לפתח שליטה פנימית וללמוד לבחור כיצד לפעול גם כשהמציאות מאתגרת.מתוך התפיסה הזאת היא מפתחת הרצאות, קורסים וכלים מעשיים סביב הנהגה עצמית, בחירה וזהות. I’M מיועד לנשים ולגברים כאחד, משום שהדפוסים שבהם הוא עוסק הם אנושיים ומשותפים לכולנו.
מהי טרנספורמציה, ומה ההבדל בינה לבין שינוי
לדברי תמר, שינוי יכול להיות פעולה אחרת, הרגל חדש או החלטה. אפשר להחליף עבודה, להציב גבול פעם אחת או להחליט להגיב אחרת. טרנספורמציה, לדעתה, מתרחשת ברובד עמוק יותר. “שינוי הוא לעשות משהו אחרת, וטרנספורמציה היא להשתנות באופן שמאפשר לנו לבחור אחרת גם כשהדפוס הישן מתעורר.”היא נותנת דוגמה: אדם יכול ללמוד להגיד “לא”, וזה שינוי בהתנהגות. אבל אם הוא מתחיל לזהות בזמן אמת את הפחד לאכזב, מבין מה מפעיל אותו ולא מוותר אוטומטית על עצמו רק כדי לשמור על השקט, שם מתחילה טרנספורמציה. המטרה, היא מסבירה, אינה למחוק את הפחד, את ההרגלים או את מי שהיינו, אלא שהם כבר לא יהיו אלה שמחליטים במקומנו. בעיניה, טרנספורמציה היא הרגע שבו לאדם יש יותר בחירה בנוגע למי שהוא רוצה להיות ולאופן שבו הוא רוצה לפעול.
השלב הקשה ביותר בתהליך
מתוך מה שלמדה ומתוך התהליכים שעברה בעצמה, תמר מזהה את השלב הקשה ביותר דווקא כשהאדם כבר מבין מה מנהל אותו, אבל עדיין לא תמיד מצליח לעצור את עצמו כשהמצב קורה בפועל.הוא כבר מזהה את הדפוס. הוא יודע שהוא מרצה, נמנע, שותק או מתפרץ, ואפילו יודע מה היה רוצה לעשות אחרת. אבל כשהטריגר מגיע, התגובה הישנה מופיעה כמעט אוטומטית. זה שלב מתסכל מאוד, כי עולה השאלה: “אם כבר הבנתי את זה, למה אני עדיין עושה את אותו הדבר?” ופה, היא מציינת, הרבה אנשים מתחילים לכעוס על עצמם.אבל לדבריה, דווקא כאן מתחילה העבודה האמיתית. “מודעות היא לא הוכחה שכבר השתנינו. היא הרגע שבו סוף סוף יש לנו אפשרות להתחיל לבחור.” בהתחלה אולי נזהה את הדפוס רק אחרי שכבר הגבנו, אחר כך נזהה אותו תוך כדי, ובהמשך יגיע הרגע שבו נצליח לעצור שנייה לפני. “השנייה הזאת היא המקום שבו טרנספורמציה מתחילה להפוך לחיים עצמם.”
הדפוס החוזר אצל אנשים שתקועים
לפי תמר, הרבה אנשים מחכים להרגיש מוכנים. הם רוצים ודאות לפני החלטה, ביטחון לפני פעולה ואומץ לפני שהם עושים משהו שמפחיד אותם. אבל החיים כמעט אף פעם לא עובדים כך, והיא מדגישה שלפעמים דווקא הפעולה היא שבונה את הביטחון.דפוס נוסף שהיא מזהה הוא חיפוש אינסופי של תשובות בחוץ: עוד עצה, עוד אדם לשאול, עוד מידע, עוד סימן. “לפעמים אנחנו לא באמת מחפשים תשובה אלא הבטחה שלא נטעה”, היא אומרת, “והבטחה כזאת אף אחד לא יכול לתת לנו.”
מי שעובר תהליך ומי שרק מדבר עליו
ההבדל, לדבריה, נמצא בהתנהגות. אפשר לדבר הרבה על גבולות, ערך עצמי, שינוי והגשמה, אבל המבחן האמיתי מגיע כשמשהו מפעיל אותנו: כשאנחנו נלחצים, נפגעים, מפחדים או עומדים מול מצב שמחזיר אותנו לדפוס הישן. השאלה היא מה אנחנו עושים שם.תהליך אמיתי מתחיל להיראות בהחלטות הקטנות: בתגובה שלא נשלחה מיד, בגבול שהעזנו להציב, בשיחה שלא נדחתה ובהחלטה שהתקבלה למרות הפחד. בעיניה, שינוי לא נמדד במה שאנחנו יודעים לומר על עצמנו, אלא במה שאנחנו מצליחים לעשות אחרת ברגע האמת.
איך נראית הרצאה של תמר ונאלי
תמר מקפידה שההרצאה לא תישאר ברמת ההשראה בלבד. היא רוצה שהמשתתפים ייצאו עם יכולת לזהות משהו בעצמם ועם כלי שאפשר לקחת הלאה, לחיים. לכן בנתה את ההרצאה סביב סיטואציות אמיתיות מהיום יום, שאלות, תרגילים ודוגמאות שמאפשרים לאנשים לראות מה קורה אצלם ברגע האמת.יחד עם הקהל היא מפרקת את התהליך: מה קרה בפועל, איזו משמעות ניתנה למה שקרה, מה זה הפעיל, איזו תגובה אוטומטית הופיעה, ואיפה בתוך הרצף הזה אפשר ליצור רגע של בחירה. אחד הרגעים שהיא מכוונת אליהם הוא הרגע שבו אדם מבין: “מה שהרגשתי הוא אמיתי, אבל הפרשנות שנתתי למה שקרה היא לא בהכרח כל התמונה.“ברגע הזה, היא אומרת, משהו נפתח. האדם כבר לא חייב לפעול רק מתוך התגובה האוטומטית שלו, ופתאום יש לו אפשרות לעצור, לבדוק ולבחור איך הוא רוצה לפעול. זה מה שהיא רוצה שיקרה בהרצאות שלה: שאנשים לא רק יבינו משהו חדש, אלא ייקחו את ההבנה אל החיים עצמם.
אחד הכלים המרכזיים בשיטה
אחד הכלים המרכזיים בשיטה של תמר הוא לעצור רגע לפני התגובה ולבדוק מה באמת קרה, ומה נוסף לזה דרך הפרשנות האישית. היא עובדת עם חמש שאלות פשוטות:
- מה קרה בפועל?
- מה הרגשתי באותו רגע?
- איזו משמעות נתתי למה שקרה?
- מה המשמעות הזאת הפעילה בי?
- איך אני רוצה לבחור לפעול עכשיו?
הכלי הזה עוזר ליצור הפרדה בין האירוע עצמו לבין מה שהאירוע מעורר בתוכנו. הרבה פעמים הסיטואציה היא רק הטריגר. מה שמוביל לתגובה הוא לא רק מה שקרה, אלא גם מה שחשבנו שזה אומר עלינו, על האדם שמולנו או על המצב. וכשאנחנו מצליחים לראות את ההבדל הזה, נוצר מרווח קטן בין מה שקרה לבין האופן שבו אנחנו מגיבים. “בתוך המרווח הזה מתחילה הבחירה”, היא אומרת.
“עד כמה שאת כנה עם עצמך, כך תוכלי להיות קרובה למישהו אחר.”
מה היא אומרת למי שמרגישים תקועים
כשמרגישים תקועים בחיים, תמר מציעה להתחיל בשאלה פשוטה: מה הדבר שהכי מפריע לי כרגע, ומה נמצא בשליטתי לעשות לגביו?זו יכולה להיות שיחה שנדחתה, החלטה שמפחידה לקבל או בקשה שלא העזנו לבקש.לדבריה, כשאנחנו מפסיקים להתמקד בכל מה שלא מסתדר ומתחילים לבדוק על מה אנחנו כן יכולים להשפיע, אנחנו מחזירים לעצמנו חלק מתחושת השליטה בחיים.
המשפט שמלווה אותה
המשפט שמלווה את תמר שנים הוא: “תמיד יש פתרון”. גם בתקופות שבהן לא ראתה שום דרך קדימה, המשפט הזה החזיק אותה.מבחינתה, אין פירוש הדבר שהכול יסתדר כפי שתכננו או שהפתרון תמיד יהיה קל. לפעמים נדרש שינוי כיוון, לפעמים צריך לבקש עזרה, ולפעמים הפתרון שונה לחלוטין ממה שדמיינו.אבל גם כשהמציאות קשה ולא רואים מוצא, חשוב לא לוותר על האפשרות שקיימת דרך אחרת.
הרגל יומי אחד
תמר מקפידה על כלל שמלווה אותה כ-15 שנה: בכל יום היא קוראת או מקשיבה למשהו שקשור לדפוסי חשיבה, מודעות והתפתחות אישית. זה יכול להיות ספר, הרצאה, אודיו או תוכן מקצועי אחר.אבל מבחינתה זה לא רק לימוד. היא חיה את החומר הזה ביום יום: בודקת את עצמה בסיטואציות אמיתיות, שמה לב לתגובות שלה ומיישמת על עצמה את העקרונות שהיא מלמדת. “אני לא חושבת שאפשר ללמד הנהגה עצמית אם מפסיקים לעבוד עליה בעצמנו”, היא אומרת. לכן גם אחרי שנים היא ממשיכה ללמוד, לבדוק וליישם, כל יום מחדש.
הוספת תגובה