עמוד הבית » הגלאם של הפואטרי סלאם

הגלאם של הפואטרי סלאם

צילום דניאל אליאור
הוא עבד בתור יורק אש, פעלולן קרקס ושחקן בתיאטרון רחוב, אבל אריק אבר מוכר בזכות היותו ממייסדי "פואטרי סלאם ישראל" שהוא מנהלו האומנותי. אם כבר שמעתם על התחום, וגם אם לא, כדאי לכם לקרוא את הכתבה הבאה, ואולי גם אתם תתחילו לדבר שירה.

איך הכל התחיל?

"למדתי בזמנו תאורת במה בבי"ס לתיאטרון ולאומנות חזותית בירושלים. באחד מהתרגילים של הקורס הצגתי כדרך אגב טקסט שלי. זו הייתה פעם ראשונה שהצגתי טקסט שלי בצורה כזו על הבמה. זה יצא מעניין, וקיבלתי הרבה תגובות- לא על התאורה, אלא על הטקסט. סטודנט מדנמרק  שהיה שם אמר לי שהדבר שעשיתי היה "פואטרי סלאם". לא הבנתי על מה הוא מדבר אז חקרתי קצת את הנושא באינטרנט וזה היה נשמע לי מגניב. הבנתי שאני עושה את זה באופן טבעי".

שנה לאחר מכן אבר הופיע בפסטיבל תיאטרון רחוב בצרפת. בפסטיבל הייתה במה פתוחה של פואטרי סלאם והוא ניגש אליה. "הבנתי שמי שעולה לבמה מקבל בירה, אז אמרתי שיכול להיות מגניב, עליתי לבמה וביצעתי שיר. כמובן שהטקסט היה בעברית, וגם הייתי מאד תיאטרלי ככה שהצרפתים היו המומים". בדיעבד הסתבר לו שהמארגנים של אותה במה פתוחה היו המארגנים של הפואטרי סלאם העולמי- "הגראנד סלאם".

צילום דניאל אליאור

"הם חקרו אותי על הסצנה של התחום בארץ, ואז עוד לא היה פה שום דיבור על ספוקן וורד. מפה לשם הם ביקשו שאבוא לאליפות העולמית בשנה שלאחר מכן. אמרתי להם שאגיע, נתתי את המייל שלי, ולהפתעתי באמת לאחר שנה הם שלחו לי מייל ובו שאלו מתי להזמין לי כרטיסי טיסה".

אז ככה טסת לייצג אותנו בלי שאף אחד ידע.

"נכון. זה היה בשנת 2008 והבנתי שאני מייצג את ישראל. אחרי כמה שנים שבהן הסתובבתי באירופה חזרתי ארצה וחיפשתי מקומות להופיע בהם. הספוקן וורד היה תמיד עוף מוזר בערבי שירה, אבל המשכתי לחפש מקום שבו אוכל להופיע. יום אחד הגעתי לערב במועדון ה"לימה לימה" שהיו בו הרבה אנשים שממש עשו ספוקן וורד והצטרפתי אליהם. שם פגשתי את האנשים ויחד איתם עשיתי את הפואטרי סלאם הראשון בארץ. כל זה קרה בסוף שנת 2011".

חשוב להסביר שספוקן וורד הוא עצם כתיבת הטקסט המדוקלם, שלעיתים מבוצע בחרוזים, וייחודו הוא באופי הדיבורי שלו שפעמים כולל תיאטרליות. בעברית התחום נקרא "הטחת שירה" ומי שהאזין לכמה ביצועי ספוקן וורד יוכל להבין מדוע. הפואטרי סלאם הוא הפורמט התחרותי של הספוקן וורד שבו עולים אומנים בזה אחר זה ומציגים את הביצוע שלהם כאשר בסוף הערב זוכה אחד מהם בתחרות.

איך הספוקן וורד התקבל בארץ?

"בהתחלה היינו בירושלים והיה קשה מאד להביא קהל ואומנים. לאחר כמה חודשים, ארגנתי ערב בלבונטין 7 בת"א והוא הצליח מיד והתחיל לרוץ כליין קבוע במועדון. פתאום נהיה עניין רב בתחום ובעקבות אותה הצלחה, גם בירושלים חלה התעוררות והסצנה ממש התפוצצה. אח"כ הצמיחה הייתה כבר מאד מהירה והכל התפשט. פתאום ממשהו שלא היה בכלל, הספוקן וורד הפך לוואוו, לז'אנר מוכר ואהוב".

נתקלת בהתנגדות לז'אנר מהכיוון של השירה הקלאסית?

"ברור. הספוקן וורד הוא גל ששטף את כולם, אי אפשר להילחם בו. יש איזשהו רצון להתמרמר כשמשהו אחר מצליח, אז היו מי שהתמרמרו, אבל היה גם מלא פרגון, ובסופו של דבר היריעה כ"כ רחבה, אם יש תחום שיש לו מספיק מקום בעולם זו השירה".

דניאל אליאור

הספוקן וורד כאן כדי להישאר?

"בוודאי. מן הסתם, דברים חדשים שצומחים ומתגלים גורמים לעניין בהתחלה, אבל כשהם נהיים כבר מוכרים, הבאז יורד. הספוקן וורד לא ייעלם גם אם וותיקי המשוררים שלו ייעלמו. הוא תמיד כאן והז'אנר יישאר. אני בתוך התחום כבר שנים ועברתי איתו את כל הטלטלות: של הגדילה, של הבאז המטורף שהיה, של הפארודיות הרבות שנעשו עליו. עכשיו כל העסק הגיע למימדים רציונאליים. מעניין לראות את ההתפתחויות שיקרו מעתה והלאה".

נתקלת בתגובות מיוחדות מהקהל?

"כן. יש לי שיר שקוראים לו "מי אני מה?" והוא מדבר על עולה חדש שבעצם היה אני בילדותי. מסתבר שאת השיר הזה לימדו בקורסים במכללות וקיבלו עליו שיעורי בית. השיר "פרידה" נגע מאד באם ששכלה את בנה והזדהתה איתו, והוא היה לה משמעותי בתהליך האבל שלה. ויש את השיר על סבתא שלי שבעקבותיו מישהי פתחה קבוצת ווצאפ, שכבר כוללת אלפי אנשים, ובה היא מזכירה מדי יום שישי להתקשר לסבתא. אומנות בהחלט יכולה ליצור שינוי בעולם".

איך מקיימים תחרויות פואטרי סלאם בזמן הקורונה?

"בגלל המצב אנחנו עושים את התחרויות בצורה של אונליין. אנחנו מוכרים כרטיסים להופעה בלייב ומעודדים אנשים לקנות כרטיסים קבוצתיים כדי שיצפו יחד. בנוסף, יש אינטראקציה עם הקהל ששולח לנו סרטונים שלו ואנו משדרים אותם כדי לראות איך הם חווים את ההופעה. אגב, אפילו הנשיא רובי ריבלין בירך אותנו בספוקן וורד לכבוד האליפות".

אתה משתתף בתחרות?

"לא כרגע. אני מתעסק עכשיו בחומרים של האלבום השני שלי שהוא תהליך שלם של יצירה. האלבום הראשון היה מאד בסגנון ספוקן וורד קלאסי ויצא לפני שנתיים. עכשיו האלבום נוטה יותר לכיוון השירה. כלומר, יש ספוקן וורד אבל השירים יותר מולחנים".

על אילו דברים אתה כותב יותר לאחרונה?

"כל האלבום החדש עוסק בתקופת מעבר בגלל האבהות החדשה שלי. הדיבור שם הוא על משפחתיות ושינוי ופרספקטיבה, והקורונה רק הדגישה את השינוי עוד יותר. הכל בא בבום ונתן הרבה זרקור על הדבר לזה. אני נמצא באיזה מקום של פרידה מחיים שחייתי בהם עד כה ומעבר לעידן חדש".

טיפ למשורר צעיר?

"אמן הוא אדם שחש את זה בתוכו ויש לו מטרה שהוא הולך ומחפש אחריה. חיי אומן הם חיים קשים- ככה סבתא שלי אמרה, והיא צודקת. אם מישהו חושב להיות אומן ויש לו אופציה שלא להיות- אז שלא יתחיל עם זה. אבל אם אתה חייב- אז אל תעצור, אל תקשיב לאף אחד. תלך ותעשה את הדבר שהלב שלך אומר לך. מי שמחפש- מוצא. אם יש משהו מעורפל באופק ויש לך הרגשה שצריך ללכת לשם- אז תלך, התשובות כבר יגיעו".