עמוד הבית » כשהכעס מבעבע מבפנים… שום עקרון

כשהכעס מבעבע מבפנים… שום עקרון

ציור שום עקרון צילום: רועי שנער
'פרחי נעמי' – מסע עם פרחי בר א"י המהדהדים למרידיאניים

הפרח שום עקרון (פרח בסכנת הכחדה) פועל עם ממד הרגש של מרידיאן כיס המרה. מרידיאן זה קשור אל ביטויים של כעס/תסכול/קנאה/גאווה ועוד מתנות…

יש לכעס השוכן בתוכנו עוצמה רבה, והוא יכול להיות מנותב ליצירה. זהו הצד השני של מרידיאן כיס המרה. יצירה מכל סוג שהו.

מרידיאן זה מוציא לפועל את החלומות. מביאם למעשה.ומה מונע מאיתנו לעשות? מה מונע מאיתנו להתמיד ולו במעשה קטן שמיטב עם בריאותנו כגון הליכה יומית, תזונה נכונה, מתיחות או כל דרך בה תבחרו לפתוח את הצ'י בגוף?

המונעים היחידים הם אנו… יש בתוכנו את המחבל הפנימי, כזה ששמע בילדות כל מיני משפטי מפתח כגון: את לא יפה, את לא בסדר, אין לך מה לנסות וכו'…וברגע שאת למשל מתחילה לרדת במשקל, הקול הפנימי מתגבר ומיד תעלי שוב. מוכר? וכשזה מתחיל לעלות, זה מבעבע מבפנים. לפעמים לא נשים לב, ולכן לא נוכל להתמודד.

ועכשיו לסיפור קטן על הפרח…

נולדתי בקיבוץ. את מרבית הקולות 'המנחמים' שמעתי בכיתת הילדים. עם הכינויים שהוצמדו לי, עם חרם, מכות, זלזול ועוד. וכילדה, כל מה שיכולתי לעשות, זה לבנות חומות ולצלול פנימה לעולם השלי, לחלום, לטייל בין הפרחים ושם לקבל איזון. והכעס נצבר בכמויות. כעס הביא אלי סרטן בגיל 20. הרגשות שלא הבעתי, מצאו מקומן בגרון והפכו למחלה. הבנתי את זה כבר אז. הרבה מים זרמו, עבודה פנימית של מודעות ובהחלט סליחה וקבלה של הילדות ושל הנפשות הפועלות.

יש לנו קבוצת ווטסאפ לבני הכיתה. יצאתי משם כי הרגשתי את הכעס צף. ולפני כמה ימים הוזמנתי לפגישה עם בני הכיתה מהקיבוץ, והחלטתי להתמודד מבפנים וללכת אבל הבטן התהפכה לה. לא הקשבתי. אמרתי לעצמי, מה כבר קרה? מה נהיה לך? אבל הרגש הלא נעים התעורר כל פעם שחשבתי על הפגישה. ואני מאלו שבדרך כלל מקשיבים פנימה.

אבל כתבתי לי ביומן את המפגש והתכוונתי ללכת… ושוב מבפנים, זכרונות הכעס והכאב עולם להם כתחושה בגוף. בבוקר המפגש, העברתי קורס מתיחות עם 'פרחי נעמי בזום. וביקשתי מהתלמידות להכין את הפרחים של ממד הרגש, איתם נעבוד. ובתחילת השיעור, ביקשתי מכל אחת לבחור פרח אחד מפרחי הרגש. וגם אני בחרתי…והנה 'שום עקרון' עולה לו.

למה הוא עולה? הרי לא כועסת על אף אחד? הנחתי כוס מים על הקלף, לקלוט את התדר של הפרח, המשכתי בשיעור, ובסופו, לגמנו כולנו לחיים דרך הזום…ואז קלטתי את המפגש… עם בני הכיתה. את הבעבוע של הרגש הלא נעים. והגעתי מוכנה ושמחה לפגישה. נעימה מבחוץ ומבפנים. והכל בזכות פרח קטן המהדהד ומרגיע כעסים…

נעמי גולדברג מוֹבִילָה נְתִיבִים אֶל עוֹמֶק הַשֶקֶט. בקרו אותה ב maga-na.com